סיפור לפסח

חיים ברעם

על הבית שהדוד שלמה בנה ברחוב הירשנברג, בין נחלת צדוק לנחלת אחים, הציב איזה עשיר אמריקאי גג רעפים חדש. אחרי שנים רבות שוב משחקים ילדים בחצר, וילד חרדי יושב עתה על המדרגות, שבהן אסף בלע את ספרי "עם עובד" ושינן שוב ושוב את "זקני בית הספר בווילבאי" של טאלבוט ביינס, תרגום מיושן אבל מושך במתיקותו של הספר האנגלי דווקא מהשפה הרוסית. הילד, כבן עשר, קרא ספר באנגלית והיה שקוע כולו בעלילה, לגמרי לא מודע לעולם הישן שנמוג שנים לפני שהגיע להירשנברג. המשך קריאת הפוסט "חלומות של אביב חדש"

כל העיר, 22 אפריל 2011. סיפור לפסח

החיים הטובים

חיים ברעם

בתחילת שנות השמונים ניסה דרור להשתחרר מתחושת המחנק שאחזה בו דווקא אחרי גירושיו, ונמלט ללונדון לכל חג הפסח. הוא החליט וביצע, והנחישות שהפגין נסכה בו קורת רוח, שפוגגה במקצת את המיאוס הקיומי ששלט בתודעתו באותה תקופה. תמיד אהב את ליל הסדר, וכאשר נענש בצבא ונשאר במחנה לחג חווה אומללות איומה וגם שִנאה קשה לכל מפקדיו, שלא נעלמה אפילו עשרות שנים אחרי שהשתחרר.  המשך קריאת הפוסט "החיים הטובים"

יוסף ישב לו נטוע בכסאו ליד החלון, ובחן בלא חמדה את העוברים והשבים. בשבת אחר הצהריים היה הרחוב כמעט ריק, ויוסף ידע שרק בעוד שעתיים ידשדשו כמה זקנים לבית הכנסת של החלבים בשכונה. הוא הסתתר מאחורי הווילון הירוק שסבא שלו הביא מכורדיסטן לפני שנים רבות מאוד, ופיג'מת הפסים קצת העיקה עליו, מחמת הבושה. המשך קריאת הפוסט "טורף יוסף, אוקטובר 2001"

בערב סתווי של אוקטובר 1962 הגעתי בפעם הראשונה לאפטון פארק, למשחק ליגה של וסטהאם יונייטד נגד קבוצת פאר שהדרדרה מאז, ברנלי.   שום דבר ברקע שלי לא הכין אותי לחווייה הזאת. המשך קריאת הפוסט "אפטון פארק, מאי 2010"

ביום חורף רטוב ועגמומי יצאתי מהצגה יומית בקולנוע "עדן" ברחוב אגריפס. ויוויאן לי האהובה עלי כל כך בדיוק התאבדה על גשר ווטרלו ופטרה את רוברט טיילור האריסטוקרט מהמשא הכבד של עברה המעיק כזונה לשעת דחק. המשך קריאת הפוסט "מלך הפאלפל"

תחילה כינו האירופים, שחיו בשנות העשרים של המאה שעברה, את מלחמת העולם הראשונה בשם היומרני, "המלחמה הגדולה", THE GREAT WAR. אחר כך תכפו הצרות, ההפיכות, מלחמות האזרחים והרס חבר הלאומים, ופרצה גם מלחמת העולם השנייה. המשך קריאת הפוסט "מותר האדום-דרבי בירושלים"

כמה שעות לפני תחילת הצום ביום הכיפורים של שנת 1976 ניגש אלינו הרס"פ מישל אדרי ובישר לנו שהמטבח יהיה סגור לפי "הוראת הרב הצבאי הראשי". היינו עייפים ומאובקים, והעדפנו לשתוק. המשך קריאת הפוסט "הצום, ספטמבר 2010"

רק מיטען דל וקל משקל ילווה אותי לאי הבודד, שכן לא אוכל לשרוד בו יותר משבוע ימים, וגם זה בספק גדול. נכון שאני סוציאליסט גדול בראש, אבל היכולות שלי בעבודת כפיים הן מזעריות, בלשון המעטה קיצונית. אבי, אחד מראשי ההסתדרות, לא היה מסוגל לתקוע מסמר בקיר, אבל נהג לזרוק בי מרה על בטלנותי היתרה ועל ההתמכרות המוחלטת שלי לספרים. המשך קריאת הפוסט "על אי בודד"

בערב ראש השנה התכוננה הפלוגה שלי לחופשה הראשונה שלה, שישה שבועות אחרי התחלת הטירונות. כבר בשעה חמש בבוקר התחלנו בהכנות לחמשת המסדרים שנועדו לנו עד שנקבל את הפס הביתה. המתח באוויר הלח מדי של מחנה בית-ליד גאה מדקה לדקה. המשך קריאת הפוסט "סיפור לראש השנה"