אחרי שעירנו נושלה מכל המאבקים בצמרת ליגת העל, וקבוצת הייצוג שלה הפכה ליישות משפטית שנויה במחלוקת, הופכת ההתבוננות הסקרנית שלנו במתרחש אצל הגדולים למציצנות. מכבי תל-אביב? מכבי חיפה? הפועל תל-אביב? הפועל פתח-תקווה?, גדולים עלינו. המשך קריאת הפוסט "כדורגל עולמי, אוגוסט 2001"

לפני שנים אחדות, כאשר העלו העסקנים בעיר את הרעיון לאחד את שתי קבוצות הכדורגל שלנו לאגודה אחת, נחרדתי והגבתי בזעם גלוי. לכל האוהדים האמיתים, (כלומר הירושלמים ולא הנספחים מערי השדה), נראה עצם הדיון בסוגייה הזו משום עלבון חמור, יריקה בוטה במורשת הנפרדת, אבל הקשורה כל כך זו בזו שלנו. המשך קריאת הפוסט "ג'רוזלם יונייטד? שיהיה! אוגוסט 2001"

לפני כמה ימים התנהלתי לי בכבדות ברחוב מסילת ישרים במרכז העיר, ניסיתי איכשהו לשרוד, אולי להתנחם בעובדה שעוד כמה עוברים ושבים, הזויים ותשושים למראה, התקשו להאמין שהיום הזה יסתיים בסופו של דבר. ליד בניין לישכת המס של ההסתדרות, שאיננה עוד ומאכלסת עתה מוסד ציבורי עויין, פגשתי את החבר יוסף קפלן, שהיה פעם פיגורה רצינית בעירנו.  המשך קריאת הפוסט "כחום היום, אוגוסט 2001"

"מה קורה כאשר רוי קין ממנצ'סטר יונייטד יורק במהלך המשחק?", כך שואלים אוהדי היריבה העירונית מנצ'סטר סיטי. והתשובה:"היחצנים של יונייטד מקפיאים את הרוק ומוכרים אותו לאוהדים בארבעים אלף עותקים". אנשי סיטי לא רואים ביונייטד קבוצה מקומית, אלא מפלצת ענקית וכוחנית, שמושכת אחריה אוהדים מכל אנגליה, הרעבים להצלחה בלי שורשים ובלי רגשות אמיתיים לקבוצה. המשך קריאת הפוסט "ההזדמנות האחרונה של אייל, יולי 2001"

בערב סתווי של אוקטובר 1962 הגעתי בפעם הראשונה לאפטון פארק, למשחק ליגה של וסטהאם יונייטד נגד קבוצת פאר שהדרדרה מאז, ברנלי.   שום דבר ברקע שלי לא הכין אותי לחווייה הזאת. המשך קריאת הפוסט "אפטון פארק, מאי 2010"

ביום חורף רטוב ועגמומי יצאתי מהצגה יומית בקולנוע "עדן" ברחוב אגריפס. ויוויאן לי האהובה עלי כל כך בדיוק התאבדה על גשר ווטרלו ופטרה את רוברט טיילור האריסטוקרט מהמשא הכבד של עברה המעיק כזונה לשעת דחק. המשך קריאת הפוסט "מלך הפאלפל"

"מלחמת 90 הדקות", איתי מאירסון, הוצאת ידיעות ספרים, 205 עמודים המשך קריאת הפוסט "בלי זמן פציעות"

תחילה כינו האירופים, שחיו בשנות העשרים של המאה שעברה, את מלחמת העולם הראשונה בשם היומרני, "המלחמה הגדולה", THE GREAT WAR. אחר כך תכפו הצרות, ההפיכות, מלחמות האזרחים והרס חבר הלאומים, ופרצה גם מלחמת העולם השנייה. המשך קריאת הפוסט "מותר האדום-דרבי בירושלים"

כמה שעות לפני תחילת הצום ביום הכיפורים של שנת 1976 ניגש אלינו הרס"פ מישל אדרי ובישר לנו שהמטבח יהיה סגור לפי "הוראת הרב הצבאי הראשי". היינו עייפים ומאובקים, והעדפנו לשתוק. המשך קריאת הפוסט "הצום, ספטמבר 2010"

רק מיטען דל וקל משקל ילווה אותי לאי הבודד, שכן לא אוכל לשרוד בו יותר משבוע ימים, וגם זה בספק גדול. נכון שאני סוציאליסט גדול בראש, אבל היכולות שלי בעבודת כפיים הן מזעריות, בלשון המעטה קיצונית. אבי, אחד מראשי ההסתדרות, לא היה מסוגל לתקוע מסמר בקיר, אבל נהג לזרוק בי מרה על בטלנותי היתרה ועל ההתמכרות המוחלטת שלי לספרים. המשך קריאת הפוסט "על אי בודד"