כשחזרתי מהולנד לפני שלושה שבועות מצאתי על שולחני את רשימתו המעולה של גדעון ספירו במוסף "הארץ", שגינתה את התנהגותם התמוהה של רבים מעיתונאי ידיעות אחרונות, שהתייצבו לימין הבוסים נגד עובדי הדפוס בעיתון בזמן השביתה הגדולה. ספירו היטיב להבחין בין "שאלת נחמדותם" של השובתים, לבין זכותם לשבות מבלי שבעלי העיתון ישסו בהם כלבים, וינסו לשבור את השביתה באמצעים שהזכירו את שיקאגו בשנות השלושים. את השאלות הנוקבות שלו לעמיתיו הוא הציג בבהירות מוחלטת, שעמדה בניגוד קוטבי להשתקה של כל עמדה אופוזיציונית ברשת של ידיעות אחרונות. הפלוצקרים למיניהם, כולל העיתונאי שערך פעם את על המשמר בסיסמה "לציונות, לסוציאליזם ולאחוות עמים", תמכו בגלוי בבוסים הגדולים והוקיעו את השובתים בשפה בוטה, ממש סקאבית.
אנטי-קליימקס, יולי 2000
השבוע צעק לי נהג מונית בעמק רפאים (תוך כדי נסיעה, יש להודות) שהוא "מת משיעמום". אפשר אולי להבין אותו, בעיקר כשהוא ביקש: "חיים, תחזיר לנו את יורו". זוהי אחת התופעות המוזרות שמאפיינות את התקופה שאחרי טורניר גדול. האוהדים מתייחסים לאנשי הטלוויזיה, המשך קריאת הפוסט "אנטי-קליימקס, יולי 2000"
