אחרי שעירנו נושלה מכל המאבקים בצמרת ליגת העל, וקבוצת הייצוג שלה הפכה ליישות משפטית שנויה במחלוקת, הופכת ההתבוננות הסקרנית שלנו במתרחש אצל הגדולים למציצנות. מכבי תל-אביב? מכבי חיפה? הפועל תל-אביב? הפועל פתח-תקווה?, גדולים עלינו.
בתחילת שנות החמישים לא חלם איש בירושלים על הליגה הראשונה, או על נוכחות כלשהי בנבחרת הלאומית. בעונת 1954-55 הצליחה בית"ר לעלות לליגה הבכירה לבילוי קצר, די הצליחה במשחקי הבית שלה, אבל נכנעה בימק"א 4-1 למכבי תל-אביב. הייתי במשחק, ואני זוכר ששייע גלזר הבקיע שלושער, ושאפילו קנאי בית"ר התייחסו לצהובים מתל-אביב בהערצה גלויה. נדמה לי שהקהל בטדי ייאלץ להתייחס באותה הדרת כבוד נטולת שאפנות גם למכבי תל-אביב של היום. זה מסמל את השפל אליו הגיעו כל חובבי הכדורגל בעיר.
הקבוצות המצליחות נראו לנו רחוקות ובלתי ניתנות להשגה, כמעט כמו ארסנל או מנצ'סטר יונייטד האנגליות. אנחנו חוזרים בהדרגה לימי בן-גוריון, גם בכדורגל. כשהתחלתי לראות כדורגל בעיר נאבקו שתי הקבוצות שלנו נגד הפועל קרית-חיים, הכח תל-אביב(כך), מכבי יפו ומכבי רחובות. נדמה לי שהמעגל נסגר, ושאנחנו שבים בהדרגה לעליבות החביבה ששררה בעבר הרחוק.
לא נראה לנו סביר שבעוד עונה יתקיים הדרבי העירוני בליגה א', אבל תחזית כזו איננה מופרכת לחלוטין. גסיסתה המכוערת של הפועל מתרחשת בפינה נידחת, בחדר המשרתים, והתקשורת מתמקדת בייסוריה של בית"ר. פרשן המנסה לנתח את סיכויי המועמדות השונות לאליפות חש, שהוא עוסק בעצם בכדורגל עולמי.
אני לא צופה לשום הפתעות מיוחדות העונה. הפועל חיפה נזרקה גם היא למעגל העצוב של מקבלי הבטחת הכנסה, וקשה לי להאמין בתחזיות הוורודות לגבי הפועל פתח-תקווה של אלי גוטמן. הפרשנים הבונקריסטים הרבים עדיין נאחזים בקרנות המזבח, ובטוחים שהקבוצה של גוטמן תשעמם את כולנו ולכן תגיע להישגים המאפשרים לסגנונו העבש לקבל לגיטימציה מחודשת. אני מקווה שהם יתבדו, וגם לא מאמין שיש לפתח-תקווה חומר של קבוצה אלופה.
מכבי תל-אביב היא הפייבוריטית של כולם, במידה ידועה של צדק. ניר לוין הוא שמרן מתון, וגם איש נחמד ונעים הליכות, והוא תרם רבות לשנוי תדמיתה של הקבוצה. אני מכיר אוהדי כדורגל רבים, גם בעירנו, שמפרגנים למכבי בזכות שילובם של צעירים מוכשרים מתוצרת בית. הרבה תלוי בכושרו ובנחישותו של אבי נמני, שחקן סטנגה קלאסי המסוגל להפיק הרבה יותר מעצמו. במיטבו הוא חגיגה לעיניים. ברוך דגו, שחקן טוב שיש לו מגבלות, משתפר והולך, ואילו אלי ביטון מספק את מימד הבידור, החיוני כל כך לצופים במגרשים ובטלוויזיה. גם טל בנין הוא קשר הגנתי לא רע, והוא לא אשם בפער העצום שבין יכולתו לבין הסופרלאטיבים שזכה להם במהלך הקריירה שלו. ניר לוין מדבר על כדורגל במונחים קונבציונאליים, אבל מכבי תל-אביב שלו תוקפת נהדר משני האגפים. אם גם הורבאט יתנער ויציג את היכולת שלו מהליגה ההונגרית, מכבי עשויה לזכות באליפות.
הפועל תל-אביב בלי האחים תקווה קצת משעממת, ורק פיני בלילי יספק את הבידור הנחוץ כל כך. כרגיל, דרור קשטן יפיק את המקסימום מחומר שחקנים בינוני פלוס. במכבי חיפה מחכים כולם לשילוב המהמם בין ג'ובאני רוסו ליוסי בניון, ולסגולות הדיפלומטיות של אברהם גרנט שאמור לנצח על תזמורת עם עודף סולנים. היא בכל זאת תהיה האלופה. הפועל באר-שבע של לופא קדוש תוסיף שמחה וצבע לליגה, אבל גם כאן כדאי לשבור את המיתוס: הקהל "הנפלא" של באר-שבע, ממש כמו הקהל של בית"ר, מפנה עורף לקבוצה בימים קשים. אם באר-שבע תפתח את העונה בשלושה הפסדים, חלילה, אז קדוש יפוטר ובסוף העונה יגיעו רק 2500 צופים למשחקי הבית. כבר היו דברים מעולם.
הפתעות לטובה אפשריות הן מ.ס. אשדוד ועירוני ראשון-לציון. הבלון של מכבי פתח-תקווה, לעומת זאת, עלול להתפקע הפעם, ואני מחזיק אצבעות לאלי אוחנה.
תחזיות: שלוש הראשונות: מכבי חיפה, מכבי תל-אביב, הפועל תל-אביב. הפתעות העונה לטובה: ראשון, אשדוד. מקום טוב באמצע: הפועל פתח-תקווה, הפועל באר-שבע ומכבי נתניה. יורדות: מבין הפועל חיפה, מכבי פתח-תקוה, מכבי קרית-גת (לצערי העמוק). ובית"ר? את השאלה הזאת רצוי להפנות לכתבים שלנו לענייני פלילים, משפט וכלכלה.
ירושלמי אדום 