"מה קורה כאשר רוי קין ממנצ'סטר יונייטד יורק במהלך המשחק?", כך שואלים אוהדי היריבה העירונית מנצ'סטר סיטי. והתשובה:"היחצנים של יונייטד מקפיאים את הרוק ומוכרים אותו לאוהדים בארבעים אלף עותקים". אנשי סיטי לא רואים ביונייטד קבוצה מקומית, אלא מפלצת ענקית וכוחנית, שמושכת אחריה אוהדים מכל אנגליה, הרעבים להצלחה בלי שורשים ובלי רגשות אמיתיים לקבוצה. כאשר התלבטו באולד טראפורד כיצד להרחיב את היציעים ולקלוט עוד כמה עשרות אלפי צופים, טילפנו אליהם אוהדי סיטי והציעו להם לבנות איצטדיון חדש בלונדון. "ממילא רוב האוהדים שלכם גרים שם", נימקו האוהדים.
יש כאן מידה מסויימת של הפרזה, כי ליונייטד יש שורשים עמוקים בעיר מנצ'סטר וגם בשנים הארוכות (1967-1993) שהקבוצה לא זכתה באליפות ואפילו ירדה ליגה (1974), שמרו לה האוהדים המקומיים אמונים. אבל חלק מהזהות העצמית של אוהדי סיטי נגזר מתחושת האותנטיות העמוקה, השייכות, ומכאן גם הבוז המוחלט לאוהדי יונייטד. כמובן שקיים כאן גם אלמנט של קינאה עמוקה, אבל לאוהדי סיטי יש הומור עצמי מפולפל, וכמעט כל הבדיחות בביטאוני האוהדים שלה מכוונים נגד עצמם ועליבותם.
אייל ברקוביץ' מגיע לסיטי ברגע קשה, שכן הקבוצה ירדה אחרי שנה אחת בלבד בפרמיירליג, אבל אין במיין רוד תחושה של חידלון וייאוש. המנג'ר החדש קווין קיגאן הוא איש מקסים וגם אידיאולוג נחוש ואמיץ של כדורגל התקפי. באגודה זוכרים היטב את האליפות האחרונה (1967-68 ), שבה הצליחה סיטי לחלוף במירוץ הצמוד על פני יונייטד, והציגה כדורגל מרהיב. כוכבי העבר, מייק סאמרבי, קולין בל, פרנסיס לי, אלאן אוקס, מייק דוייל, ג'ון קוריגאן, רודני מארש ורבים אחרים הם חלק מהמיתוס של הקבוצה, ואוהדים צעירים שנולדו אחרי שהשחקנים האלה כבר פרשו, יודעים עליהם הכל. ברקוביץ' מתאים לא רק למנג'ר הנוכחי ולקבוצה של היום, אלא גם לחלומות ולזכרון הקולקטיבי של האוהדים. גם בווסטהאם יונייטד הוא נהנה מאשראי רב, כיוון שהזכיר לאוהדים את כוכבם הגדול טרוור ברוקינג, אבל אייל התנהג באפטון פארק כמו הישראלי המכוער הקלאסי, וביזבז את הצ'אנס. כך עשה גם בסלטיק, כאשר שיבח את היריבה העירונית השנואה ריינג'רס. זה בערך כמו למנות את מעלותיו של יוסי שריד, בכנס של תנועת כך.
לפני שעידן טל נסע לאברטון הזהרתי אותו לא להצהיר שם שכל חייו חלם לשחק בשורות היריבה העירונית ליברפול. טל הבין, וחייך. נדמה לי, שאייל איננו זקוק היום לעצה כזאת. הוא ניכווה, למד את הלקח על בשרו, ואני מתרשם שהוא הודרך היטב על ידי סוכניו. אני אוהב את ברקוביץ', סבור באמת שהוא השחקן הישראלי הטוב ביותר בכל הזמנים, אבל כמו כוכבים גדולים אחרים בכל התחומים, הוא מסוגל להיות האוייב הכי נורא של עצמו. יש לי תחושה, שצפוייה לו עונה גדולה, וניתן לשאוב עידוד מהתרומה הגדולה שלו לעלייתה של בלקבורן רוברס לליגת העל באנגליה.
סיטי יכולה להחזיר את ברקוביץ' לכושר משחק מעולה גם בנבחרת, שאומנם לא תעפיל למונדיאל 2002, אבל אולי בכל זאת תפתיע בכמה תוצאות טובות ואולי גם בסגנון משחק משופר.
ירושלמי אדום 