בחודשים האחרונים הבחנתי בעובדה הדי מצערת, שידידי הוותיק ארי שמאי מתעלם ממני במגרשי הכדורגל בהם אני נתקל בו, והבעת פניו הכעוסה איננה מבשרת טובות. הבנתי שהוא קצת התרגז מכמה רשימות שלי ב"ראשון", שהטילו ספק בזכותה של הפועל תל-אביב להתהדר בצבע האדום. לשמאי יש תדמית עצמית של סוציאל-דמוקראט, והוא מנסה לעגן את אהבתו לאדומים גם בנימוקים אידיאולוגיים. אני מבין שההשקפה הפסימית שלי על משה תאומים הסופר-רכושני, וגם הדרישה מאנשי הפועל בעלי הזיקה הרעיונית לסוציאליזם לסלוח סוף-סוף לבית-שאן ולנסות לגשר על פני תהום האיבה בין שתי האגודות, הרגיזה אנשים כמו שמאי. אני מצטער, אבל לא מתנצל. למעשה, אני דורש ממנו לבחון מחדש את יחסו לאגודה, אחרי השתוללותו של תאומים השבוע. יחסו המחפיר של תאומים (החלקלק בדרך כלל) לתיקשורת איננו חריג במיוחד. אחרי כמה משפטים של ביקורת מקצועית בעקבת ההפסד בגראץ, ניסה תאומים להשפיל את הכתבים ולהטיל עליהם סנקציות, שכללו גם תנאי עבודה בלי נסבלים. זה לא חדש, וכבר נתקלנו בתגובות כאלה מצד מנהלים נמוכי מצח אחרים. אבל כאשר תאומים קובע שהעיתונאים מתנהגים כמו "הציבור הכי נמוך", כלומר, "כמו ועד עובדים", הוא מבצע פשע אידיאולוגי כלפי כל מה שאוהדים ותיקים של הפועל תל-אביב אמורים להאמין בו.
האיש של שמעון פרס מתעב ועדי עובדים, ובכך מגלה עוינות בסיסית, רעיונית ורגשית כלפי ההתארגנות של השכירים לשפר את רמת חייהם ואת תנאי עבודתם. ההתבטאות שלו מרוקנת את זיקתה של האגודה למסורת הגאה של הפועל תל-אביב, ומעבירה אותה באורח סופי אל ידיהם הדביקות של היאפים. כלומר, מודבר בעצם במהדרה אדומה של מכבי תל-אביב, ותאומים מוכיח שאין שום הבדל בינו לבין שמעון מזרחי. ההיפך הוא הנכון. מזרחי הוא איש נבון מדי,ולא היה נוקט בלשון כזו כלפי ציבור ענקי של עובדים מאורגנים.
אני מודיע לתאומים, שכל יו"ר ועד עובדים, שדואג לפנסיה הולמת לאנשיו, שולח אותם לסמינרים ולהרצאות, או מסדר עבורם מינוי לתיאטרון, עדיף בעיני מבחינה פוליטית, אידיאולוגית ואנושית על אלף יחצנים מסוגו. אין להתפלא על העובדה ששמעון פרס מפסיד בכל מערכות הבחירות שלו. אנשים כמו תאומים, עם תדמית אליטיסטית (שרמתם האינטלקטואלית לא מצדיקה) המלווה בשינאה עמוקה לשכירים ולמייצגיהם, שולחים את הציבור לזרועותיו של משה קצב. אם סגן נשיא האינטרנציונל הסוציאליסטי (פרס) מטפח לידו יחצן שונא-פועלים כמו תאומים, אז ברור שבני אדם פשוטים לא יאמינו לו. אנשים כמו תאומים אינם אדומים בלב, וגם לא בתודעה. החולצה האדומה שלהם איננה אלא בד אדום, שאפשר בקלות לצבוע אותו גם בצהוב. השחצנות שלו כלפי העיתונאים מוכיחה, שהשתן עלה לו לראש. כמה אירוני, שהחומר הצהוב הזה שולט במוחו של תאומים.
אין לאנשי שמאל אמיתיים מה לחפש בהפועל של תאומים. היא מסמלת כיום התכחשות גלויה ובוטה לסוציאל-דמוקראטיה. לכן מעדיפים שמאלנים רבים, שיש להם תודעה חברתית ולא רק מדינית, קבוצה כמו בני יהודה, חרף זיקתם של רוב אוהדיה לליכוד. בשכונת התקווה אפשר למיצער להזדהות עם מסע הצלב החברתי של האגודה נגד תופעות סביבתיות מזיקות; תאומים, לעומת זאת, מייצג תודעה מכביסטית, שכבשה לעצמה את הצבע האדום בכוחו האלים של הכסף.
אני לא מצפה באמת משמאי ומהדומים לו לזנוח את הפועל תל-אביב. כאוהד הפועל ירושלים אני יודע שמדובר במשימה בלתי אפשרית. אבל הם יכולים בהחלט לצאת בפומבי נגד ההתבטאות החמורה של תאומים, ולהצהיר שלאוהדים אמיתיים של הפועל יש זיקה מבנית לוועדי עובדים. בכך יוקטן הנזק שגרם האיש של פרס בעולם הכדורגל. שלא בטובתו, הוא עזר לי בהחלט להתגבר על הצער שחשתי על תבוסתו של פרס בכנסת. תאמר לי עם מי אתה עובד, ואומר לך מי אתה.
ירושלמי אדום 