אתם זוכרים את השיר המטופש, אבל הנחמד "אני אצבע את השלכת בירוק" משנות השישים? המבצע, יורם ארבל, מסמיק עד היום כאשר מזכירים לו את יצירת המופת הזאת, אבל אין לו סיבה ממשית להתבייש. בסך הכל, נעימה די מלודית, והביצוע שלו לא רע בכלל. אני בטוח שארבל נזכר לעתים בשיר הזה, כאשר הירוקים של מכבי חיפה מנעימים את זמנו בשידורי הערוץ השני.
כירושלמים, יש לנו כאילו אינטרס בהצלחתה של הנציגה שלנו בליגת העל, אבל פרשן כדורגל לא יכול להתעלם מן האמת: רק קבוצה אחת משחקת כדורגל אמיתי בליגה שלנו, מכבי חיפה, ודווקא הנציגה האפורה של עיר הכרמל, הפועל, מנסה גם היא להנות את הצופים ולא רק לזכות בנקודות ליגה. בשלבים שונים של ההתמודדות בליגת העל ראינו נסיונות מעניינים של מכבי נתניה ושל בני יהודה לשחק כדורגל אטרקטיבי גם נגד מועדון הקבוצות העשירות, אבל בדרך כלל ראינו משחקים משמימים, טקטיים מדי, לעתים גם אלימים. את התרגשות הישנה, הבלתי מהולה באינטרסים, שתוקפת אוהדי כדורגל אמיתיים לפני שריקת הפתיחה, מעניקה לנו רק קבוצתו של יוסי בניון.
שמו של הכוכב הצעיר מדימונה הפך לשם נרדף לאהבת המשחק. 10 דקות נוצצות של בניון עולות באיכותן על כל הדרבי התל-אביבי הדפוק שראינו ביום שני השבוע, להוציא את שער הנצחון היפה של מילאן אוסטרץ' ואת עמידתו המופלאה של שביט אלימלך בשער הפועל. אלימלך התגבר על ניפויו התמוה משער הנבחרת כשהיה בשיא כושרו, וחזר לעצמו. הוא עולה לאין שיעור על כל מתחריו, ומישהו צריך להבהיר את העובדה הזאת למאמן המוזר של נבחרת ישראל, ריצ'ארד נילסן.
לכדורגל הישראלי קרה נס גדול, ואברהם גרנט לא מנסה לחבל בסגנונה המסורתי של מכבי חיפה, לפחות לא באורח עיקבי וקיצוני. כך יכולים ננאד פרלייה ובניון להציג את מרכולתם לעיני עשרות אלפי צופים הטלוויזיה. אם גרנט ישתחרר מנטייתו הידועה לחנך את כדורגלניו למשחק אלים, המוצר הירוק יהיה ממש מושלם מנקודת ראותם של הצופים הנייטראליים. אני מצהיר כאן בגלוי, חרף הירושלמיות העזה שלי, שמכבי חיפה היא הפייבוריטית שלי לאליפות. ייתכן שבית"ר תשפר את סגנון משחקה, ואז יהיה לנו מאבק מרתק על התואר, אבל בינתיים אין סיבה לשוחר כדורגל התקפי וטכני לחפש לעצמו קבוצה אחרת בליגת העל, זולת הירוקים.
קשה לומר שהפועל תל-אביב של דרור קשטן מספקת העונה את הסחורה. כמה מכוכביו נמצאים בירידה בולטת, בעיקר עמרי אפק ויגאל ענתבי, ורק פיני בלילי וסלים טועמה משחזרים את יכולתם מעונת הדאבל. אני לא חושב שאישטוואן פישונט ודניס אונישנקו יכולים לאייש מרכז שדה אטרקיבי במיוחד. אם גאבור אלמיי יחזור לכושרו מתחילת העונה, ייתכן שהפועל תל-אביב תשתפר. מה שראינו בדרבי מאוד לא שיכנע. הפועל תל-אביב נמצאת בצמרת בזכות הדברים שקשטן עושה בקבוצה; מכבי חיפה מובילה את הטבלה, בזכות הדברים שגרנט איננו עושה. הוא לא מפריע לכוכביו המובילים להתבטא.
ובית"ר? תודו בעצמכם. לא בשר ולא חלב, לא גרועה ממש אבל גם לא מלהיבה, אוסף של כוכבים אבל עדיין לא קבוצת כדורגל אמיתית. יש לבית"ר פוטנציאל, ומאמן שצריך לחזור באמת בתשובה ולהבין, שהנאה מכדורגל איננה בגדר של פריעת המוסר. ברגע ששחקניו יתחילו לחייך על כר הדשא, תהיה למכבי חיפה מתחרה של ממש, לא רק על הכתר, אלא גם על אהדתם של מאות אלפי האוהדים הנייטראליים. עד אז, כמו בשיעורי גיאומטריה, כדורגל=בניון, מה שהיה להוכיח.
ירושלמי אדום 