הביקורת הקשה עלינו בעיתונות התל-אביבית לא הזיזה לי במיוחד. אנחנו כבר רגילים. מי שראה את המשחק שלנו נגד הכח בטלוויזיה נהנה בוודאי מהשיפור הגדול בקבוצה. המגמה ההדרגתית דווקא נראית לי, ודני נוימן הציב הפעם הרכב די התקפי, שילב שני חלוצים מפתיחת המשחק, והכח ניצלה בנס מהפסד. הסגנון של הפועל היה שוטף, כל השחקנים נלחמו היטב על כל כדור, ולאוהדים למודי הסבל שלנו לא היתה הפעם סיבה מיוחדת להתלונן.
שי אהרון וג'ון מידלולי לא היו בשיאם, אבל הם מאיישים חוליית חוד טובה מאוד במושגי הליגה הלאומית. הגיע הזמן לרדת קצת מאהרון ולאפשר לו להתבטא ולמצוא את עצמו. את נושא ההחמצות ניתן לשפר, ואהרון, הבנוי היטב, זקוק ליותר ביטחון וליותר ריכוז. אם האוהדים רוצים להרוס חלוץ מבטיח מתוצרת בית, ואז לראות אותו בעיניים כלות פורח בקבוצה אחרת, זה עניינם, וכבר היו דברים מעולם.
צוות הבלמים, גולן חרמון וחברו ולנטין תיאודריקה, עבד יפה ובתיאום מלא. חרמון היה כוכב המשחק הבלתי מעורער, וזה לא הפתיע אותנו במיוחד. אבל תיאודריקה המוכשר וקר הרוח הוא תגלית עבור כולנו. גם שימי דוידיאן שחזר מפציעה נלחם היטב, ורם סטי זקוק להמון דקות משחק (לדעתי, הוא חייב לשחק 90 דקות לפחות בעשרה המשחקים הבאים) כדי להוכיח, שגדל בקבוצה עושה משחק טבעי ומעולה. לדעתי, כל השחקנים שהזכרתי יחזירו בסופו של דבר אלפים ליציעי הפועל, כיוון שמי שמחפש כדורגלנים צעירים שגדלו בעירנו, ושניתן להזדהות איתם, ימצא אותם רק בקבוצה האדומה.
ראינו גם שתי נקודות תורפה הטעונות תיקון. השוער, מוטי מזרחי, לוקה במשחק הרחבה שלו. יש לו כישרון, הוא גדל אצלנו, ואני מקווה שהוא יקבל סיכוי הוגן להשתפר, אבל בינתיים יכולתו הסבירה בין הקורות איננה מחפה על היסוסיו ביציאות להגבהות. ייתכן שגם כאן קיים גורם של חוסר ביטחון, וחשוב לאתר את הבעיות כבר בתחילת העונה, כדי למצות את המיטב מחומר השחקנים.
גם עמדת המגן הימני היא עדיין בעייתית, אבל פתירה. סלמן עמר ששירת את הקבוצה במסירות רבה במשך שנים, מתאושש עתה משורה של פציעות, ולדעתי הוא יתרום רבות בעתיד. מבחינתו גביע הטוטו בא בזמן, והקצב הנינוח יותר יועיל לו. אייל אברהמי חזר, אחרי שקיבל אישור לשחק מהרשות לבקרה תקציבית. אברהמי הוא שחקן נשמה חשוב, אבל לאו דווקא מגן ימני. הפועל זקוקה למשחק הלחימה שלו בעיקר בקישור, והשתלבותו המלאה היא רק עניין של זמן.
דווקא לאסלו צה, שחקן טכני מהשורה הראשונה בארץ, מדאיג אותי. הוא חייב לשפר מאוד את כושרו הגופני, והנטייה שלו להידחק לשוליים ולא להשפיע כמעט על מהלך המשחק מאכזבת מאוד. כולם יודעים שהוא טיפוס קשה ולא הכי חברי, ומוכנים אולי להתעלם מהעובדה המצערת הזאת, אם יתרום יותר לקבוצה. בינתיים, זה לא קורה. הוא מהווה אתגר חינוכי ומקצועי לנוימן.
קשה לי להעריך כיצד הייתי מגיב על המשחק הזה, אילו הייתי פרשן אובייקטיבי מחוץ לעירנו. אני לא חושב שהמשחק שראינו ביום שני בערב בקריית אליעזר בהשתתפות שתי המיליונריות הגדולות, הפועל תל-אביב ומכבי חיפה, סיפק יותר בידור להמונים מאשר המשחק הצנוע שלנו נגד הכח. מי שמפקיד יהלום כמו מכבי חיפה בידיו המגושמות של אברהם גרנט, צריך לדעת שהקהל המפונק בקריית אליעזר יצביע ברגליים. ודני נוימן? לדעתי, הוא לא מפסיק ללמוד ולהפיק לקחים, והעזתו לשחק עם שני חלוצים בחוץ ראוייה לכל שבח. כיוון שאני לא מצפה העונה להעפלה לליגת העל, אלא לבניית קבוצה לחמש שנים לפחות, אין לי שום סיבה לפסימיות.
ירושלמי אדום 