לפני שאתם עוטים את הבגדים הצהובים שלכם ומתלקטים לטדי בלב הומה מתקווה ומציפייה, כדאי לכם לנצור בלב שנייה אחת של חסד לאלפי האדומים בעיר, שעבורם מתחילה העונה במשחק חוץ בבית-שאן. כמה ימים בתוך השבוע הזה עוד התרפקנו על הניצחון היפה בחוץ נגד סכנין בגביע הטוטו (חמש-אפס ראשון מאז שראיתי את הפועל מביסה בתוצאה זהה את הפועל חדרה במשחק חוץ בליגה לאומית בשנת 1975!), אבל אחר כך חזרנו למציאות. מוספי העונה החדשה התייחסו אלינו כמו אל הערת שוליים בעיר הצהובה והבית"רית הזאת, וגם אנשים כמוני, שראו ימים טובים יותר, בלעו את העלבון בפני פוקר קפואות. ממילא אנחנו כבר לא מפונקים כפי שהיינו בתחילת שנות השבעים, וההשלמה עם המציאות הפכה אצלנו לטבע שני. אנחנו מציצים בחגיגה הצהובה כמו קרוביו וידידיו של שפן בספר "פו הדוב". לא בדיוק אורחים רצויים, אבל איש איננו טורח לגרש אותנו מטדי. הסלחנות כלפינו מהווה את העלבון הסופי, ואני שומע מאוהדי בית"ר רבים דברי כיבושין והשתתפות בצער. אז שוב להיזכר בימים שבלם בית"ר יצחק ג'אנו לא ישן כל הלילה לפני פגישותיו הטראומטיות עם אלי בן-רימוז? אתם יכולים להמר על כך. יש לי ברירה אחרת?
אחרי הקינה הזאת, שאני מקווה ששברה את לבכם, אפשר לחזור לעיקר. אתם חולמים בגדול, עמיתי הבית"רים. יש לכם סיבה טובה לקוות, ובעייה מבנית אחת, שאיננה פשוטה כלל ועיקר: בית"ר חייבת לזכות במקום ראשון בליגה. אחרת, הכסף הגדול לא יועיל, האוהדים יתמרמרו, אלי גוטמן יחזור בבושת פנים לחיפה אחרי חודשיים, ולא תוכלו להימלט מכותרות בנוסח: "ההר הוליד עכבר", או משהו בסגנון.
אתם מזכירים לי קצת את בני מיכאל, אחרי יום הולדתו. בגיל שנתיים הוא התבונן בערמות הצעצועים שקיבל באדישות מדהימה, וסופו שנדבק למכסה ישן של סיר בישול, שיחק בו ימים ולילות, וכל הנסיונות לדרבן אותו לשחק בקוביות הצבעוניות ובפאזלים המבריקים, עלו בתוהו. כך חשים בוודאי הבית"רים האותנטיים נוכח מבול הזרים שהציפו את הקבוצה. ג'ובאני רוסו נחמד, הבלמים מיוגוסלאביה יהיו יעילים ונוקשים, אבל הלב יישאר עם יוסי אבוקסיס הישן והטוב. אתם צודקים. הצלחתה של בית"ר תלויה גם היום בכושרו של אבוקסיס, המנהיג הבלתי מעורער של הקבוצה. אם אלי גוטמן יצליח להחזיר את אבוקסיס לשיא, חלום האליפות עשוי להתגשם.
תצטרכו להתאזר בהרבה סבלנות. הסגנון של גוטמן לא ישבה את לבכם במחזור הראשון, וייתכן שתשארו מנוכרים כלפיו גם במחזור האחרון. שמעתי שהוא רוטן שאני קצת נושם על צווארו עוד לפי שהליגה התחילה. הוא צודק. מדובר רק בפעולת מנע, שנועדה להבהיר לו שבירושלים אנחנו אוהבים סגנון אטרקטיבי ושוטף. אם גוטמן ינסה להוכיח לכולנו שהוא באמת אוהב כדורגל, ולא מסתפק רק בתצוגות שאיפיינו את גרמניה ביורו האחרון, אהיה הפרשן הראשון שיריע לו.
יש לגוטמן כלים לקחת אליפות, למרות שצפוי לו מאבק איתנים נגד שתי התל-אביביות, שנמצאות היום בידיים טובות של מאמנים מעולים, הטובים בארץ. לדעתי הוויתור על ויקטור פאצ'ה היה קריטי, כיוון שהוא היה מסוגל לסייע לאלון מזרחי להיות שוב מלך השערים. אבל רוסו מסוגל לא רק לתרום להתקפה, אלא לכל מערכי הקבוצה. בניגוד לתדמיתו הקלילה מדובר במקצוען רציני מאוד, שייענה לאתגר הגדול של הקהל הצהוב. שמעתי גם דברי ביקורת מוקדמים מדי על הבלמים מפרטיזן בלגראד. אבל לקבוצת הפאר הסרבית הזאת יש נסיון רב במשחק הגנתי, וקשה לי להאמין ששחקנים כמו בראנקו סאביץ' ומילאן סטויאנובסקי יאכזבו דווקא בליגה הישראלית. גם דוד אמסלם ייאלץ להפגין יכולת שיא, בשל נוכחותו של שחקן לא פחות טוב ממנו, קובי גנון, על הספסל.
הניחוש הפרטי שלי? 1. מכבי תל-אביב. 2. הפועל תל-אביב. 3. בית"ר. 4. מכבי חיפה. והתקווה הפרטית שלי? הפועל תחזור לליגת העל, בני יהודה ואלי אוחנה יגיעו למקום החמישי, עם הרקורד הטוב ביותר בליגה בשערי זכות. ואל תרגזו בדרך. אתם הולכים במקרה הגרוע למקום השני או השלישי בליגת העל, ואילו אני הולך לבית-שאן.
ירושלמי אדום 