לפני שנים אחדות תקף פיזית המאמן הלאומי לשעבר, יצחק שניאור, את כתב ידיעות אחרונות זאב גולדשמידט, אחרי שהעיתונאי מתח עליו ביקורת, ממש מתונה. שניאור היה חלק מצוות הש"ג הידוע לשימצה בגלל הבונקריזם שלו, אבל עד לתקרית הוא נהנה ממוניטין של איש תרבותי ונעים הליכות, חרף העובדה שהיה שייך לאסכולה בציבוריות שלנו, הרואה בתיקשורת יישות עויינת. בעיתונו של גולדשמידט מחו קשות ביום הראשון, אבל אחר כך השתררה שם שתיקה מוחלטת, ומגמה ברורה להשתיק את הנושא בכל מחיר. על כבודו של העיתונאי הגנו בעיקר בעיתון "חדשות" ובשבועוני רשת שוקן. העיתונות המימסדית, או יונייטד פרבדה כפי שקראתי אז לתופעה, מילאה את פיה מים.
למען האמת, חשבנו שתופעות כאלה נעלמו מעולם הכדורגל שלנו אפילו בשבועות הקשים האלה, שהכל מסביבנו בוער והפשיסטים והגזענים משתוללים ברחובות בסגנון ליל הבדולח. מסתבר שטעינו. ביום ראשון השבוע תיאר כתב שבועון הכדורגל ראשון, חמי אוזן, את יו"ר ההתאחדות לכדורגל גברי לוי בצבעים עזים ודי מפולפלים. תחת עטו השנון של אוזן הצעיר, ביצבצה דמות מגוחכת ואפלה, מתרפסת, רכלנית, אינטרסנטית, שהעלתה באוב את הימים העתיקים של ההתאחדות לכדורגל על עסקניה, הראויים לתיאור יותר ספרותי מאשר עיתונאי. אני מודה שהקטע הזה היה אפקטיבי, והחריף מאוד את השקפותי הלא מחמיאות ממילא על דמותו של גברי לוי. התיאור היה עמוס פרטים, והנחיל לקורא את התחושה שמכחולו הבוטה, אבל המדוייק, של אוזן שיקף מציאות אולי מצערת, אבל נכונה.
למען האמת, התייחסתי לכתבה כאל סאטירה ולא ראיתי בה סתם דיווח יבש על רצף האירועים בספרד שבהם כיכב כבוד היו"ר. אבל לוי, שמטפח לעצמו תדמית של אמן, ליברל ואיש "תנועת העבודה", הגיב כמו ביריון מצוי. פחות מחודש אחרי מעשה הביריונות המחפיר נגד יו"ר הפועל פתח-תקווה בשכונה הסתבר לנו, שגברי לוי אימץ לעצמו דווקא את אמות המידה של החוליגאנים.
באימון הנבחרת ביום שלישי השבוע, תקף לוי את אוזן והיכה אותו. בכך הוא הפך את המשך נוכחותו במשרדי ההתאחדות לתופעה ציבורית בלתי נסבלת. העיתונות השתנתה מאוד בשנים האחרונות, אפילו מדור הספורט בידיעות השתחרר מגינוני הדוברות והפך פחות או יותר לעיתון. גברי לוי לא יצליח לשרוד את התקרית הזאת. ב"ראשון" וברשת פועלים כיום כתבים צעירים, לוחמניים וישרים, הרואים בעיתונות מקצוע ודרך חיים. עידן החלטורות וההתקרנפות בספורט הסתיים. במדורים הפוליטים בעיתונות הכתובה והאלקטרונית מתרפסים היום בפני מולך הבטחון ובפני הלאומנות המצ'ואיסטית. אבל אצלנו, במדורי הספורט וגם בעיתון ראשון, לא נרפה ממר לוי עד שיפנה את מקומו בהתאחדות.
אוזן הוא בחור צעיר, כמעט ילד, אבל גם כתב מקצוען לכל דבר. לוי פגע בכבודו כאדם וכעיתונאי, אבל בעיקר הרס לחלוטין את תדמיתו שלו. אינני יודע אם אוזן מעיין בקובלנה פלילית נגד היו"ר, אבל כמו אליקים רובינשטיין אני מוציא כאן את המסקנה הציבורית: לוי חייב להגיש את התפטרותו עוד השבוע.
ירושלמי אדום 