אם אתם רוצים לכנות את המיפגע הסביבתי המצחין שראינו ביום שני בטדי בתואר "משחק העונה"?. זכותכם. אלא שיש טעם לפגם בביקורת שמתחו בעיתונים על השחקנים עצמם. הם רק "מילאו הוראות", "שיחקו טאקטי", "עשו הגנה", "הציגו סגנון אירופי". בדיוק כפי שהפרשנים הקונפורמיסטים ביקשו מהם. שני המאמנים האחראים למופע המחפיר לא איבדו דבר מיוקרתם. חלק מאנשי התקשורת הפכו למשת"פים, ובעצם דורשים מהאוהדים, לשאוב נחת מהזוועה הזאת. אני לא מתפלא שאברם גרנט ואלי גוטמן יצאו מרוצים. הכדורגל שהוצג בטדי הוא התגלמות חלומותיהם הרטובים. ומה עם החלומות שלכם? תנסו להיזכר במשחק של בית"ר נגד מכבי חיפה בעונה שעברה, ותעלו על נס את אלי אוחנה, חניכו של דרור קשטן מכל הבחינות.
האכזבה העיקרית היא ממכבי חיפה, כמובן. אין לי שום טענות כלפי ננאד פראלייה או יוסי בניון. התצוגה האפורה שלהם היא פועל יוצא מהוראותיו של גרנט, הציני והמתוחכם, שלפני המשחק ניסח היטב את חובותיו לקהל הצופים הענקי, שראה אחר כך בעיניים קמות את הפיאסקו בטדי ובטלוויזיה. במהלך העונה היה נדמה, שגרנט החליט לאפשר לירוקים לממש את הפוטנציאל שלהם ולבטא את עצמם עד תום. אבל במבחן האמיתי ראינו שוב את הפחדן העלוב (סליחה, המאמן הטקטי) שהכרנו במכבי תל-אביב. מגיע לו ציון 10 מקורס המאמנים בוויינגייט, וכרטיס אדום מאיתנו. מזלו שאין לי כסף. אחרת הייתי קונה את חיפה מיענקלה שחר, רק כדי להראות לו את הדלת.
פראלייה שותק לא בזכות גאוניותו הטקטית של גוטמן, אלא בגלל השופט הגרוע אלון יפת, שאיפשר את הטיפול האלים בשחקן המפתח הזה. ובניון? הוא חילץ כדור מקו השער, עשה הכל במגרש, ורק את המוטל מעצם טבעו אסרו עליו לבצע. ומה לכם כי תלינו על רפי כהן? הוא היה מגן ימני מצוין, קשר הגנתי סביר, אבל לא הגיע לרחבת היריב, שהפכה אצל גרנט לאזור האסור, כמ חצר מלך סין בימים הרעים ההם. כהן הוא בעצם חלוץ? הצחקתם את גרנט.
גם אלון מזרחי לא קיבל תמיכה מספקת, יוסי אבוקסיס שיחק רחוק מדי משער היריב, וטמאש שאנדור קיבל טיפול ברוטאלי באשמת השופט. ניר סביליה עשה כמיטב יכולתו (הבינונית), וג'ובאני רוסו הפתיע אותי ברצף גדול של מסירות תמוהות ליריב. היושר האינטלקטואלי מחייב אותי לומר כאן בצורה ברורה, שלבית"ר הגיע לנצח. בתחילת המשחק לבי היה עם חיפה, עד שראיתי שגרנט הורס את המשחק עוד יותר מתאומו הרוחני גוטמן. בית"ר היתה התגלמות היצירתיות לעומת חיפה, אבל גם המשחק של הצהובים היה מחפיר. שניהם צריכים ללכת הביתה, ומהר.
ואלון יפת? המשחק היה גדול עליו בכמה מספרים. הוא היה פחדן, כמעט כמו דני קורן, ולא הבין כלל את חובתו לצופים באיצטדיון ובטלוויזיה. תפקידו העיקרי של כל שופט הוא להיות בן-ברית של הצופים, ואוייב אידיאולוגי של המאמנים. אם יפת היה מוציא בעשר הדקות הראשונות שני כרטיסים אדומים (אחד לכל צד) ולפחות שבעה צהובים כפי שהחוקה ומהלך האירועים חייבו, היינו רואים משחק מעולה. אבל יפת עסק ביחצנות ולא בשיפוט. אולי נפל עליו מורא האח"מים (שלרובם היה שכל לא להגיע). מכל מקום, הבחור צריך עוד להתחשל בליגה א', לפני ששולחים אותו למשחק כל כך חשוב.
אז מי יזכה באליפות? זה לא ממש מעניין אותי ברגע זה. אני מקווה שהקהל יעניש את שני המאמנים בהעדרות מהמשחקים הבאים, אבל לא ממש מאמין בזה. הצופים מותנים לכדורגל כזה, ואולי ראויים למה שהם מקבלים.
ירושלמי אדום 