יוסי סאסי בישר השבוע בראיון ברדיו ירושלים, שיש בדעתו להעביר את ניהול הפועל כדורגל להסתדרות, בעצם לקבוצה של אנשי עסקים, בפיקוח ציבורי של מועצת פועלי ירושלים. יו"ר ההסתדרות בעיר, דני בן-שטרית ממרצ, הקשור לאגודה שנים רבות, אישר שיש מהלך כזה, ושהוא תולה בו תקוות מסויימות. אני בעד.
מאז שהאליטות המשכילות בגדו בציבור העובדים ונטשו אותו לאנחות, מחצינים העיתונאים בוז מוחלט לכל מה שקשור בניהול ציבורי ופעולה למען הכלל. בשנתיים האחרונות אני חש בשינוי ברור בנושא הזה בעיתונות הכללית, כיוון שעיתונאים רבים, גם בתקשורת האלקטרונית, קלטו שהאינטרס המעמדי שלהם, כציבור המשתכר מעט, כרוך בשינוי חברתי ובצימצום הפערים. התודעה הזאת טרם חילחלה אל כתבי הספורט, מסיבות הקשורות לתודעה הפוליטית שלהם בכלל, והחברתית בפרט. זה אולי משקף את פגמים בתודעה. תמיד כשמגדירים בתקשורת הספורט ירידה לליגה נמוכה, מדברים על הצורך לנסוע למיגזר הערבי כדי לשחק כדורגל. כך גם ההסתדרות תמיד קשורה לניהול מיושן ומושחת, כאילו התופעות שראינו בבית"ר הישנה ובגופים אחרים היו ממש מופת לחיקוי.
אבל הקשר בין התסמונות האלה לבין הפועל ירושלים הוא מיקרי בהחלט. תקופת הזוהר של הקבוצה, העלייה הראשונה לליגה הלאומית בעונת 1957-58 וההישג הענקי של הישארות רצופה בליגה הזו במשך עשרים שנה, כרוכים בניהול ההסתדרותי של הפועל. אם איש ציבור כמו בן-שטרית מוכן באמת להירתם לטובת הקבוצה, אחרי השפל שהגענו אליו עתה, אין לנו אלא לברך על כך.
כדי ששומרי החומות המגוחכים של היוזמה הפרטית והכלכלה החופשית לא יעוטו על צווארי, אני ממהר להוסיף, שאף אחד לא מציע להחזיר את הקבוצה "לניהול בולשביקי". ההסתדרות איבדה את רוב נכסיה, תנועת העבודה קיימת רק בדימיונו של עמוס עוז, ולאף אוהד בית"ר אין חשק לזעוק "אבל בהסתדרות", כי היא כבר מזמן לא חלק מן המימסד. בן-שיטרית מתכוון למזג בין פיקוח ציבורי לבין מעורבות פעילה של אנשי עסקים. זה אולי לא טהור מבחינה אידיאולוגית, אבל המציאות המרה מחייבת צעדים דרסטיים, ואני מעדיף מעורבות ציבורית מסויימת, מאשר האנרכיה ששררה בניהול העניינים עד כה.
כמובן שזה חשוב שלאיש כמו בן-שיטרית, שאחיו דדה היה בלם בקבוצה, יש יחס מיוחד להפועל כדורגל, ולכן יש לו מוטיבאציה גבוהה לעזור. אני גם לא חושב שיש לנו מה להפסיד. כולם, גם סאסי, מודעים לכך שאנחנו בתחתית החבית מכל הבחינות. כל שינוי הוא לטובה, כי המצב כיום מוביל לליגה הארצית, לניתוק מכל משאבי הטוטו והעיריה, לחיסול כל הכיסוי התקשורתי, בעצם להכחדת היישות האהובה על רבים בעיר. אם בן-שטרית יצליח באמת לגייס אנשי עסקים אוהדי הקבוצה, וגם עזרה מההסתדרות בתל-אביב, יבורך.
אפשר להאשים אותי בנאיביות, אבל גם לדעתי סיכויי ההצלחה הם בינוניים. אין לי מושג אם משהו באמת ייצא מכל היוזמה המדוברת הזו, אבל המצב הוא כל כך נואש, שעצם הדיבורים על חיפוש פתרון, הם מעודדים. מנקודת ראות של תעודת הזהות הקולקטיבית של אוהדי הפועל, יש ברכה במעורבות הסתדרותית כלשהי. בניגוד לחבורת זאבי בבית"ר, השתתפות אנשי מועצת הפועלים בניהול הקבוצה היא חלק בלתי נפרד ממורשת העבר שלנו.
הצלחתי לכתוב קטע שלם על הפועל מבלי לתקוף הפעם את הבעלים. הישג לא מבוטל. כבר כתבנו את כל מה שניתן לכתוב, חיברנו את כל הקינות, העלנו באוב את כל הזכרונות ושיחזרנו את כל הישגי העבר האמיתיים והמדומים. אבל החולה שלנו מאושפז ביחידה לטיפול נמרץ, הרופאים מנסים אולי לעשות משהו, ואנחנו מסתפקים בינתיים בתפקיד של הקרובים המודאגים בפרוזדור. אין לנו אלא לקוות, שהטיפול יצליח לפני קריסת המערכות הסופנית.
ירושלמי אדום 