בוודאי שמתם לב שיוסי בניון יצא קצת מן האופנה בחודשים האחרונים. לתופעה הזאת, שהיא קצת מגוחכת בעיני, יש סיבות רבות ומגוונות. קודם כל, הזיכרון הקולקטיבי שלנו הוא קצר ביותר, ויש הנוטים לשכוח את התרומה האדירה, הבילעדית, המלהיבה, שבניון תרם לאליפות הקצת צולעת של מכבי חיפה. יש גם פרשנים, שפשוט מסרבים לאמץ את לבם שחקן כל כך טכני ומרגש. הם באים לכדורגל, כדי לשבח את האורן זייתונים ואת הטל בנינים של עולמנו, ומטפחים טינה חשוכת מרפא נגד כוכב צעיר שמסוגל לחלוף על פני שלושה שחקנים ולנצח לבדו את המשחק.
האידיאל שלהם הוא פחות או יותר ניר קלינגר, והסגנון המאוס של ליברפול או של באיירן מינכן איננו בעיניהם אלא "ניראטיב" מיוחד, שיש לכבד אותו בעולמם הפוסט מודרניסטי. עצם העובדה שבניון גורם לציבור הרחב הנאה כזאת מטרידה אותם, כאילו היו כוהני דת פוריטאניים בניו אינגלנד, המתבוננים בשינאה מהולה בקנאות דתית בזוג צעיר המתעלס על שפת האגם. חשתי היטב בכעסם, כשדרשתי בשידור חי בטלוויזיה מהמאמן הלאומי ריצ'ארד נילסן לשבץ מייד את בניון בהרכב. תארו לכם שבניון היה פתאום משתולל, עובר שני ספרדים ומבקיע שער ניצחון. קיומה של האופציה הזאת מעורר בהם חלחלה. זה היה פוגע ב"תבנית המשחק", משבש את "המערך הטקטי" ומפר את המשמעת. לכן התגוללו על יוסי בגלל בעיטת העונשין בדקה האחרונה. נכון, הוא היה צריך להשאיר את הכדור לבנין, אבל את חשבון הנפש צריך לעשות דווקא המאמן, שהעדיף את האפרוריות מרגיעת הנפש של בנין על התנהגותו הבלתי צפויה מראש של בניון.
אני כבר לא מדבר על המכביסטים מתל-אביב, שרואים באיזכור הצלחותיו של בניון פגיעה באבי נמני שלהם, שחקן סטנגה מוכשר שמסוגל להתעלות במשחק בינלאומי לשתיים שלוש דקות לכל היותר. תתפלאו, אני דווקא שיניתי את דעתי על נמני, ואהבתי מאוד את ביצועיו בליגה. אבל הוא מסוגל לשחק נגד ספרד ולפרוץ את הגנתה בכוחות עצמו, כאשר הוא מתנהל על כר הדשא כמו פקיד ממשלתי בכיר, אחרי ארוחה דשנה מדי? לעומתו, בניון הוא אחד מארבעת השחקנים שלנו ברמה אירופית. האחרים הם חיים רביבו, אייל ברקוביץ' ועידן טל. אם אריק בנאדו יוכל להתמיד ברמה שהציג נגד ספרד, גם הוא יצטרף לרשימה המכובדת והקטנה הזאת.
אני לא תמיד מאושר מהתנהגותו של בניון, ולפעמים נדמה שהשתן עלה לו קצת לראש. אבל קצת מצחיק אותי שעיתונאים, המהללים קצבים שוברי רגליים והופכים אןתם לכוכבים, ופרשנים המשבחים בכל פה "עבירות חכמות" שהורסות כל חלקה טובה בכדורגל, הפכו פתאום לפדגוגים גדולים דווקא בנושא בניון. יש עליו לחצים עצומים, הוא צעיר מאוד וניסיון החיים שלו מוגבל. אבל כל מכריו מספרים, שהוא גם בחור מצוין וחבר טוב. במהלך העונה הפגין התאפקות עצומה מול כל הפרובוקציות, וזה לזכותו.
לדעתי, אם זה יתאפשר מבחינת שלטונות הצבא, כדאי לו לצאת כבר עכשיו לאירופה. המצב הקשה בארץ הפך אותנו לאנשים רעים ולא מפרגנים, וקשה לדעת כיצד תסתיים העונה הבאה מבחינתו. נדמה לי שהוא מוכן להתנסות הלא קלה הזאת, ומבין שבצד יכולתו הנפלאה עליו לשמור על קור רוח ועל אופי מחושל. כל אוהבי הכדורגל היפה, האמיתי, מחזיקים לו אצבעות.
ירושלמי אדום 