מתחשק לי לשאול את כל חובבי הכדורגל בעירנו, אוהדי בית"ר ואחרים, איך הם הרגישו ביום חמישי בערב, נוכח החזיון המשמים בטלוויזיה. האם הם האמינו לקול שבקע מתוך המירקע, וששיבח את אלי גוטמן על כך שהוא עומד להחליף את אישטוואן האמר, ותוך שלוש דקות הרים על נס את אותו גוטמן, על כך שהאמר נשאר על כר הדשא, ואפילו הבקיע שער? האם גם אתם הייתם מוכנים להתכחש למראה עיניכם, וגם ללקחי 34 השערים שהובקעו בצ'אמפיונס ליג 24 שעות לפני סלוניקי? האם הייתם נשבעים בשמו של גוטמן ומריעים לכבודו אם היה מנצח בטעות? הייתם מכינים שלטים של פולחן אישיותו לקראת יום שני הגדול נגד הפועל תל-אביב? אתם קולטים שאם היוונים היו ממשיכים להחמיץ, ואלי גוטמן היה מוציא את הנקודות במשחק הזה, היו דנים אתכם לכדורגל כזה לשנתיים הבאות, לפחות?
בית"ר נחלצה מהפסד של 1-5, ואולי אפילו 1-7, ואל תספרו לי שאלון מזרחי פיספס שער בטוח. זה בולשיט, ואתם יודעים זאת היטב. מאמן שמרן, השייך לתקופת החושך של הכדורגל, מנסה להאכיל אתכם במזון מיושן, ששהה עשרות שנים במדבר בלי קירור. יכול להיות שיש פרשנים שמנסים לספר לכם, שכל הצרה הזאת פקדה את בית"ר, כיוון שלא היו שם מספיק מגינים ימניים, מספיק מגינים שמאליים, מספיק בלמים. ואני אומר לכם שפאוק היא באמת קבוצה טובה יותר מכפי שחשבתי, אבל אפשר היה להילחם נגדם בעזרת נשק ישן וטוב שקוראים לו כדורגל.
למרות המשחק הזוועתי בחיפה, עוד לא נולד המאמן שיעשה מג'ובאני רוסו או מאלון מזרחי פועלים שחורים, הרתומים לקונספציה המתאימה לליגה ב' מחוז הדרום. גוטמן חייב להשתנות (הוא לא לגמרי סתום) או ללכת, ואני נשבע לכם שאין לי נגדו שום דבר אישי.
ירושלמי אדום 