לא עולה כלל על דעתי לנתח את ליגת העל במונחים קובנציונאליים. מדובר כאן בכסף גדול, בטייקונים שעושים כמיטב יכולתם לחקות את עמיתיהם במערב, ובקהל אוהדים פאסיבי וקונפורמיסטי, המקבל באהבה את כל פורענויות הקפיטליזם, גם כשהן מעקרות את הקבוצות האהובות עליו מכל תוכן מקורי. הייתי רוצה להאמין שהבלון הגדול הזה יתפוצץ, ושדווקא קבוצה עניה כמו בני-יהודה, בהדרכתו של אלי אוחנה, תזכה באליפות. אבל החלום הרומנטי הזה לא יתגשם, בדיוק כפי שסלובניה החמודה לא זכתה באליפות אירופה לנבחרות. יש כנראה גבול לאפשרויות הפתוחות כיום בפני הקבוצות העניות, והליגה שלנו עלולה לאמץ לעצמה את הדפוסים המקובלים בסקוטלנד או בהולנד: הכל צפוי, אבל הרשות איננה נתונה. עם זאת, ההתמודדות בין ארבע הגדולות עשוייה, אולי, להפתיע.
באורח אירוני, הופקדו דווקא שתי הקבוצות עם המסורת האטרקטיבית העיקבית, מכבי חיפה ובעיקר בית"ר ירושלים, בידי מאמנים שמרניים במיוחד. אחרי כישלונו של אלי כהן בחיפה, היה מקום שיעקב שחר יפיק כמה לקחים ויחפש מאמן מתאים למסורת של הירוקים. אני לא מזלזל כלל ביכולתו המקצועית של אברהם גרנט, אבל מטיל ספק בפתיחותו כלפי המגמות היותר התקפיות המסתמנות בכדורגל העולמי, בעיקר אחרי הטורניר בהולנד ובבלגיה. לא מדובר רק בהתקפיות, אלא באוריינטציה ברורה על מיומנות. הכישלון המוחלט של כל השחקנים הטקטיים שאין להם שליטה נאותה בכדור או יכולת מסירה תוך כדי תנועה (ראו את גורלן של גרמניה ואנגליה) טרם השפיע על עולמם הרוחני של רוב המאמנים, שהוא ממילא צר, כמעט אלים ואנטי-אינטלקטואלי. לעתים נדמה לי שגרנט, המפגין גמישות ואפילו חוש הומור בחייו הפרטיים, מסוגל גם להפנים את השינויים הדרסטיים שהתחוללו בשנים האחרונות בכדורגל. אבל לפחות בקריירה המכביסטית שלו, ראינו התעקשות כמעט גולדה מאירית על הקונספציות הלא נכונות. גרנט מסוגל להפתיע את כל מבקריו, ויש לו כלים לתפעל קבוצה לתפארת. המאבק החשוב שלו הוא נגד עצמו ונגד הקונבנציות המיושנות שלו. כיוון שמכבי חיפה היא ביתו התרבותי של כל חובב כדורגל אמיתי, אני מקווה שהוא יתעשת, ויחזיר לירוקים את סגנונם המפואר.
אלי גוטמן הוא סיפור אחר לגמרי. הוא מעביר לנו את התחושה, שהדרמות הנהדרות ביורו הותירו אותו אדיש, מנוכר, על גבול האיבה. מטרתו העיקרית בכדורגל היא ליצור סביבה סטרילית, כמו בחדר ניתוח, כדי להבטיח שהתקפה מתפרצת אחת תישא פרי, ושכל מאמצי היריבות לשחק בסגנון משוחרר יסוכלו על ידי מגיניו וקשריו. קשה לי להבין מדוע ג'ובאני רוסו מתעקש, לכל אורך הקריירה שלו בארץ, לשחק דווקא תחת שרביטו של גוטמן, ואולי יש בבחור העליז הזה גם איזו מידה של מאזוכיזם. חומר השחקנים של בית"ר בנוי לאליפות, האגודה מתחילה לפעול כמו מכונה ממוסחרת ומשומנת. אבל הבעלים התעקשו דווקא על גוטמן, ויש להניח שהם ישלמו מחיר כבד על הטעות הזאת. ואם גוטמן ישחק כדורגל אמיתי ומהנה? אני מתחייב לא לאכול שום כובע ולא להתנצל. אם גוטמן ישתנה, נתייחס אליו כפי שהתייחסנו אל יצחק רבין, אחרי שתיקן את שגיאותיו ההיסטוריות רבות השנים, ונרתם לתהליך השלום.
דווקא בעיר תל-אביב, שהיתה אמונה שנים ארוכות על כדורגל סטרילי, יפעלו שני המאמנים הטובים בארץ. הכפר-סבאים שלמה שרף ודרור קשטן יהיו דומיננטים בליגה, הדרבים יהיו סוערים, והמאבק המתוקשר בין הצהובים לבין האדומים יעמוד במוקד ליגת העל. אני לא מאמין בסוסים אפורים שידהימו את הליגה. הפועל חיפה של גיא לוי תמשיך את המסורת השמרנית, בלי הכלים שעמדו לרשותו של גוטמן, וגם את מכבי פתח-תקווה של יוסי מזרחי המעולה כולם כבר מכירים. ייתכן שהפועל פתח-תקווה של אלי כהן תאיים על הכתר עם "אחד אפס קטן" כמעט בכל משחק. אני לא מאמין בדרך הזאת, ועדיין חושב שפיטוריו של ניר לוין היו נמהרים.
ובהעדר קבוצה משלי בליגת-העל (חיבתי הישנה לליגה הלאומית עוד תיגבר השנה) אין לי אלא לקוות, שבני-יהודה תשתלב היטב במרכז הטבלה, ותמצא לעצמה ייחוד בכדורגל הכי אטרקטיבי בליגה. אוחנה הוא המאמן היחיד בארץ שקולט את הלכי הרוח בעולם בזמן אמת, ויש להניח שהוא ינסה ליישם אותם בשכונה.
ירושלמי אדום 