הכותרת הפיוטית הזו באה, בעצם, להחמיא לכל אוהדי הכדורגל בעיר. מאז שאלי גוטמן נכנס לתפקידו בבית"ר, גינו העיתונים את האוהדים על דרישתם המוצקה משחקניהם להפגין כדורגל טוב, ולא להסתפק בשלוש נקודות מפוקפקות. גם התקשורת המקומית זכתה לגינוי מיוחד ולא מוצדק. במשך שנים רבות אנחנו מחנכים את הציבור לדרוש כדורגל התקפי, מיומן וטכני כתמורה על האהבה הרבה שהשקענו בקבוצות העירוניות שלנו. אני לא מרגיש שום צורך להתנצל על כך. נכון שהנמכנו את רמת הדרישות מהפועל הענייה והכושלת, כיוון שאין לדרוש מיישות נכה וגוססת להחצין תכונות אסטתיות במיוחד. אבל הדרישה מבית"ר העשירה והמושקעת לשחק כדורגל מרהיב היא לגיטימית ומוצדקת.
גם הצהוב הפנאטי ביותר לא טוען, שהכדורגל שקבוצתו הפגינה באשדוד היה אפילו סביר. אוהדי בית"ר רבים עצרו אותי ברחוב השבוע, וביקשו ממני במפגיע למחות נגד "הסגנון המגעיל" של קבוצתם. הם ידעו שאצלי מדובר באידיאולוגיה, ולא בהתחשבנות ישנה נגד בית"ר. דוד שווייצר המנוח, שאימן כזכור בהפועל, ספג ממני ביקורת יותר נוקבת מאשר גוטמן סופג כיום. אני גם מביא בחשבון את העובדה, שבעידן השידורים הישירים בטלוויזיה, יש לכל קבוצה חובה ברורה לשחק כדורגל גם למען קהל הצופים הנייטראלי. התצוגה באשדוד היתה איומה לכל הדעות, חרף צבירת הנקודות החיונית. נכון שהמאבק הצמוד בצמרת מוסיף מימד חשוב למשחק נגד מכבי חיפה, אבל משהו בציפייה למשחק נפגם. כל הירושלמים אוהבים כדורגל אמיתי, ולכן יש להם גם משהו ירוק בתוככי לבם. כך קרה שאדום מלידה כמוני מצדד באורח עקבי במכבי בכל משחקי הדרבי בחיפה, בזכות האטרקטיביות המסורתית של הירוקים. לזכותו של אברהם גרנט יש לומר שהוא זנח חלקים רבים ממורשתו ההגנתית לטובת המסורת של חיפה. גמישות אינטלקטואלית מבורכת כזו לא ראינו אצל גוטמן, או לפחות לא ראינו מספיק.
נכון שהחיבה למכבי חיפה מתמקדת בדמותו של יוסי בניון, שהוסיף העונה לסגנונו המרהיב גם בשלות, רוח לחימה ורצון לתרום למשחק הקבוצתי. אוהדים רבים אומרים לי, שהם פותחים כיום טלוויזיה לראות כדורגל בזכותו של בניון, וזה נכון גם לגבי. אבל לצדו של בניון מככב כיום שחקן גדול אחר, ננאד פראלייה, שמפגין כמעט בכל משחק כישורים של קשר אירופי ברמה הגבוהה ביותר. שלמה שרף טוען לאחרונה, שגברה מאוד חשיבותה של ההגנה בכדורגל. אחרי כמה שאלות התבהרה כוונתו האמיתית: האיכות הטכנית הגבוהה של ההגנות מסייעת דווקא למשחק ההתקפי, ומאפשרת אותו. אין קבוצה המגלמת את הרעיון הזה כמו מכבי חיפה.
אני חושב שזכייה של הירוקים באליפות היא טובה לכדורגל הישראלי, ומקפצה טובה לבניון לפני שהוא מתחיל את הקריירה האירופית הבלתי נמנעת שלו. זה לא אומר, חלילה, שהאמביציה של בית"ר לנצח ולהתמודד על האליפות היא מופרכת. לבית"ר יש שחקנים מעולים וגם ג'ובאני רוסו יכול להגשים כמה חלומות עבור האוהדים, אבל הוא קשר את גורלו עם האפרוריות של מאמנו.
הייתי בטדי בעונה שעברה כאשר בית"ר של אלי אוחנה מוטטה את חיפה בתצוגה של כדורגל אמיתי, המזוהה כיום דווקא עם החיפאים. גם היום יש לבית"ר כלים בלתי מבוטלים, חרף המשבר התמוה שתקף את צמד הבלמים מסרביה, שהרשימו אותי מאוד בתחילת העונה. יכולתו המזהירה של איציק קורנפיין היא נכס עצום לבית"ר, והוא האחראי הבלעדי לשלוש הנקודות באשדוד. אבל כיום ברור לכל קברניטי בית"ר (מלבד למאמן), שהאוהדים רוצים קבוצה גדולה מהחיים, שתהיה דומה ככל האפשר דווקא ליריבתה מכבי חיפה.
אוחנה אמר לנו השבוע, שהוא רצה מאוד את בניון בבית"ר, ושחבל שהדבר לא הסתייע. בניון עושה את ההבדל בין שתי הקבוצות המעולות שמתמודדות על התואר. כואב לי מאוד לומר זאת, כיוון שאני מחבב את גוטמן הרבה יותר מאשר את גרנט, אבל גם במשבצת המאמן יש יתרון לירוקים. אברם מוכן ללמוד ולא חושב, כמו גוטמן, שהוא המציא את הכדורגל.
ירושלמי אדום 