אין לאוהדי בית"ר שום סיבה משכנעת להתלונן על הופעתה הסבירה של הקבוצה נגד פאוק סלוניקי. העריקה ההמונית של הקהל לפני שריקת הסיום היתה מבישה, ושיקפה אולי את הדמוגראפיה החדשה של האוהדים. אני רואה את בית"ר די בקביעות כבר חמישים שנה, ויצא לי גם לחזות בהפסדים מבישים, אפילו בליגה השניה, כולל תבוסת בית של 9-3 נגד הפועל חדרה (!) אחרי שבית"ר כבר הובילה 1-2. הנאמנות של הקהל, גם בשנים שהיא לא נגעה כלל ללבי, היתה תופעה ייחודית בכדורגל הישראלי. היום נתלקטו לדגלה של בית"ר אלפי טרמפיסטים מכל רחבי הארץ, שהם "אוהדים למזג אוויר יפה", כפי שקוראים לזה באנגליה.
צופים ניטראליים, כמוני למשל, נהנו מאוד אתמול ממשחק יפה ורב שערים, וגם מהעובדה שהנסיבות כפו על אלי גוטמן לזנוח את עקרונותיו המיושנים. הוא טען, בראיון לערוץ 5, שתוכנית המשחק שלו כללה התבססות על שחקנים המסוגלים "ללחוץ את היריב". לא השתכנעתי. אישטוואן המאר זכה לפולחן אישיות מופרז אחרי הצלחתו נגד מכבי פתח-תקווה בליגה, אבל המגבלות המבניות שלו, בעיקר במסירה האחרונה, בולטות בכל משחק. לא היתה גם שום סיבה להשאיר את אלון מזרחי בבדידות נוראה בחוד, במשחק שבו התחילה בית ”ר בפיגור של 3-1
שחקני פאוק ניצלו את הסירבול הגדול במשחקה של בית"ר, והבקיעו שני שערים די בקלות. רק אז התחילה בית"ר לשחק כדורגל אמיתי, שכל קשר בינו לבין הסגנון המסורתי של גוטמן הוא מקרי בהחלט.
לזכותו של גוטמן יש לומר, שהוא מסוגל להתגמש תוך כדי משחק. ניהול המשחק שלו בזמן אמת עדיף בעיניו על מימוש הדוגמות ההגנתיות שלו, וגם זה משהו. הוצאתו של ז'אן טלסניקוב היתה מוצדקת בהחלט, ותגובתו הזועמת של המוחלף היתה בלתי רלבנטית. טלסניקוב הוא איש נהדר ושחקן סביר, אבל לא כוכב גדול, ולאחרונה הוא לא מצליח להשתלב בסגנון של בית"ר, המצריך טכניקה אישית טובה יותר משלו. ברגע שמחליפים את טלסניקוב ביניב אברג'יל ואפילו בניר סיבליה, משתפרמשחקה של בית"ר ללא הכר.
היוונים נקטו במשחק הגנתי מדי, אבל גם כך נכחו הצופים בבית ובטלוויזיה לדעת, שהם עולים לאין שיעור על בית"ר באחד-על-אחד, וגם במהירות הביצוע. הטכניקה האישית העדיפה של פאוק הכריעה את שני המשחקים בסופו של דבר. לכן גם בלטה כל כך חולשתם של שני הבלמים היוגוסלאבים מילאן סטוינובסקי ודרג'אן סאביץ', המצטיינים כל כך בכל משחקי הליגה של בית"ר.
בליגת העל שלנו כמעט שאין שחקנים המסוגלים לפרוץ הגנות מהמרכז, בזכות שילוב של מהירות וטכניקה אישית מושלמת. לכן רק מכבי חיפה, במיטבה, יכולה לסכן באמת את מרכז ההגנה של בית"ר. צמד בלמי בית"ר הוא מושלם מבחינה טאקטית, אבל לשניהם יש ליקויים טכניים מסויימים, ומגבלות בהתמודדות עם חלוצים מהירים וטכניים. גם ג'ואבני רוסו ויוסי אבוקסיס, שהיו סבירים, התקשו בכל התמודדות עם היוונים על כדורים של חמישים אחוז. אם היוונים היו מעיזים יותר, ומתעלמים מהדוקטרינה המטופשת שאומצה על ידי גזע המאמנים מכל העולם, שצריך להסתגר במשחקי חוץ, בית"ר היתה מובסת במשחק הזה.
יש גם לקחים מעודדים מבחינת בית"ר: ניר סביליה חזר לכושר טוב, והיו לו כמה רגעים מעולים במשחק, וזה כולל גם נסיונות לשתף את חבריו בהתקפות; לבית"ר יש כלים לנהל משחק התקפי ושוטף, ולרוב הקבוצות בליגה אין תשובה לעדיפותה של בית"ר בחומר השחקנים שלה; גוטמן הוא נשיא מועדון הבונקריסטים, אבל בטחונו העצמי ודבקותו בדוקטרינה שלו מתערערים בהדרגה. עוד נראה כדורגל אמיתי מבית"ר כבר בעונה הזאת, וההשערה שבית"ר מסוגלת לקחת אליפות דווקא התגברה אחרי ההתנסות האירופית שלה.
ירושלמי אדום 