54 שנים אחרי שצפיתי לראשונה במשחק בית של הפועל (3-1 נגד הפועל רחובות) במגרש הישן בשמואל הנביא אני מעביר את הפגרה כאוהד קבוצה מן הליגה השלישית, ומתקשה מאוד להסתגל לאומללות הבוטה הזו. הסרט הנפלא "ג'ימי גרימבל" המוקרן עתה בלב סמדר ועוסק בין השאר בגורלו של נער, אוהד שרוף של מנצ'סטר סיטי, הלומד בבית ספר שכולו שורץ אוהדי יונייטד, שיקם קצת את המוראל הירוד שלי. נזכרתי שסיטי בילתה לפני שנתיים עונה אחת בליגה השלישית, ועלתה ממש ברגע האחרון במשחק פלייאוף דרמטי בוומבלי. סיטי שמרה על הקהל שלה לאורך כל הסאגה הארוכה והקשה. 33,000 אוהדים הגיעו לכל משחק באיצטדיונה מיין רוד גם כשאירחה קבוצות עלומות כמו ג'ילינגהם בליגה השלישית. היא לא איבדה אפילו אוהד אחד לטובת האלופה הנצחית יונייטד, גם כאשר האדומים זכו בצ'אמפיונס ליג.
אנחנו, לעומת זאת, מאבדים את הבסיס הקהילתי שלנו בעיר, ורוב הקהל שנעלם מהווה אבידה בלתי חוזרת. את הפוטנציאל האמיתי שלנו, אלפי הירושלמים שאוהבים כדורגל, שנולדו במשפחות של הפועל ובעיקר אלה שמסרבים להיות אוהדי בית"ר מסיבות חברתיות ורעיוניות, לא נוכל לממש תחת שלטונם של יוסי סאסי וויקטור יונה. הפועל זקוקה לקברניטים המזוהים עם ירושלים החלופית, החילונית, הנאורה, המסרבת להתקרנף. אני פשוט לא מכיר מנהלים כאלה, מכאן גם הפסימיות הגדולה.
לעת עתה אני לא מצליח לשחזר אפילו את חלקת אלוהים הקטנה שהייתה לי על רצועת כיסאות אחת ביציע המערבי העליון של טדי. לאורך תקופה לא קצרה התקהלו שם אוהדים ותיקים, רובם מימי קטמון, וכמעט כולם נעלמו במהלך העונה שחלפה. אפשר לשווק להם קבוצת כדורגל גרועה, אבל לא את ההנהלה הנוכחית, הזרה לרוחם מבחינה אישית ואידיאולוגית. יונה וסאסי גמרו לדידם את הקריירה. הסחיטה הרגשית ודברי הכיבושים שהפעלתי עליהם לאורך השנים לא יעזרו הפעם. הם מעדיפים להיות בליגה א' בלי הזוג המוזר, מאשר בליגת העל איתם. הם מתכוונים לכך.
מכל הסיבות האלה דודו טל הוא תקוותנו האחרונה. הוא בחור טוב ואמין, אוהד מסור שעמד במבחנים רבים וקשים, ואיש שניתן לשתף איתו פעולה לטובת הקבוצה. אם השניים יכשילו גם את הצעתו הנדיבה לנהל את הקבוצה אחרי שהם הורידו את המוניטין שלה ביגון שאולה, אז אנחנו אבודים סופית. מי שמסוגל להתנחם בצרותיה של בית"ר, שיבושם לו. אבל את הפועל לא נציל בזכות הימים הקשים העוברים עתה על הצהובים.
ירושלמי אדום 