באחד העיתונים כתב מישהו, שחבל שאין ליו"ר ההתאחדות גברי לוי עוד ילדים. אני בהחלט מזדהה עם הסנטימנט שעמד מאחורי הדברים. עיתונאים רעי לב נטפלים לאנשי מקצוע כמו גאי לוי, או לשחקנים כמו שמוליק לוי, רק בשל העובדה הביולוגית שיש להם אבא מפורסם. את הביקורת על ההקצבה המיוחדת של ההתאחדות לצפרירים-חולון כאשר גיא לוי אימן בקבוצה אני מבין היטב, וגם מסכים. אבל אין לערבב בין הדברים, ולכל אדם מגיעה הזדמנות לבטא את עצמו, ללא כל קשר לזהותם של הוריו.
בשנה שעברה מתחתי ביקורת נוקבת ושיטתית על גיא לוי, חרף העובדה שלא היכרתי אותו אישית, ושאין לי שום דבר נגדו. כפרשן הוא גילה הבנה בכדורגל, ודיבר עברית כמעט סבירה, יחסית לעמיתיו. אבל הוא היה אחד מנושאי הדגל הרעיוניים של הבונקריזם בכדורגל הישראלי, שלא לדבר על כך שהצדיק כל עבריינות על כר הדשא בשם הפרגמטיזם והאוריינטציה על ניצחון בכל מחיר. גם קבוצתו בליגת המישנה, צפרירים-חולון, שיחקה תחת שרביטו כדורגל מגעיל. היא עלתה לליגת העל, אבל נסכה שיעמום אפילו בקרב קהל אוהדיה הקטן, שלא לדבר על צופי הטלוויזיה בערוץ 5. לכל זה אין שום קשר לאביו היו"ר, וגם לא להבלחות של אינטיליגנציה בלתי רגילה, שעליהן סיפר לי גם חברי אבי רצון.
ביום שני השבוע יישם לוי את כישוריו בצורה מבריקה, השיג ניצחון צודק על האלופה הפועל תל-אביב, והוכיח לבוס שלו, רובי שפירא, שהפועל חיפה מסוגלת להציג כדורגל מעולה, ולא רק להשיג ניצחונות טקטיים ומשמימים.
כל הבונקריסטים מיהרו לשבח את לוי על "הכדורגל הטקטי" שלו, אבל לוי עצמו הסביר בטלוויזיה, שלא תמיד "טקטי" זהה ל"הגנתי". הוא טען, ובצדק, שהפועל חיפה שלו הציגה כדורגל התקפי במשחק החוץ שלה נגד האלופה, ושילבה הגנה חזקה עם קישור יצירתי והתקפה יעילה. נכון שהמבקרים הגזימו בשבחיו של אורן נסים, שחקן מוגבל מאין כמוהו שגם במשחק חייו יותר הרשים מאשר הלהיב, אבל במערך של לוי הוא הצליח לנצל את כל יתרונותיו היחסיים (שלמען האמת, לא חשדתי בעצם קיומם).
לוי קלט שהפועל תל-אביב איננה קבוצה מושלמת מבחינת הרכבה האישי, ושהיא משגשגת רק בזכותו של דרור קשטן. שני המגינים ורוב הקשרים בהפועל תל-אביב מוגבלים מבחינה טכנית, והקישור ההגנתי והגנת חיפה הצליחו לנטרל את הצעירים סלים טועמה ועומרי אפק, שיכולתם הטכנית טובה יותר. דניס אונישנקו עובד קשה, אבל יכולתו הטכנית היא עלובה, ובעיקר הוא לוקה במסירות העומק שלו. הוא דומה מאוד, בעיקר בחסרונות, לז'אן טלסניקוב. בהעדרו של ההונגרי גאבור הולמאי (שהביא לשיפור ביכולתו של ההונגרי השני שנעדר, אישטוואן פישונט), גילו שחקני חיפה של גיא לוי עליונות טכנית וטקטית ברורה על הפועל תל-אביב. קשטן איחר הפעם מאוד בשיבוצו של פיני בלילי בהרכב, וגם הרחקתם של שני הזרים המעולים של חיפה לקראת הסוף לא שינתה את התמונה.
בעקבות אלי אוחנה היה לוי המאמן השני בישראל שהפנים היטב את לקחי יורו 2000. הפרשן שגיא כהן חשש שלוי יסתגר בבונקר אחרי שהוביל במשחק (גם כהן הפיק כנראה כמה לקחים, ואני אומר זאת לזכותו) אבל האוריינטציה ההתקפית החדשה של המאמן הצעיר היתה מושכלת ומכוונת עד תום. לוי האמין בבונקריזם שנים רבות, ואני לא טוען שהוא חזר בתשובה לגמרי. ייתכן מאוד שהוא שומר לעצמו את האופציה לשחק מגעיל במקרים מסויימים, כפי שעשה בצפרירים רק בעונה הקודמת. לכן אני שמח שההימור על הטקטיקה ההתקפית הצליח, חרף אהדתי רבת השנים לקשטן. אם בחור נבון כמו גיא לוי הגיע למסקנות אינטיליגנטיות על עדיפותו של הכדורגל החיובי, ייתכן שיש תקווה לליגה שלנו, ושהרבה מאמנים צעירים ילכו בעקבותיו.
ירושלמי אדום 