בזמן כתיבת השורות האלה טרם התברר גורלו של המשא ומתן בין הטייקון גד זאבי לבין הקבלנים המקומיים שלנו, ששון שם-טוב ואילן רג'ואן. הסקופ הענק בכל העיר מהשבוע שעבר היכה גלים, ורוב העיתונים דשו בנושא, בלי איזכור הסיפור המקורי בעיתון שלנו. מילא, כבר התרגלנו לדברים כאלה במקומותינו וחוסר הפירגון מעורר בנו רק צער ורחמים. חרף העובדה שהמגעים למכירה הם משבריים מעצם טבעם, לא מוקדם להסיק כבר עתה כמה מסקנות נוקבות. עצם קיומו של המו"מ מהווה גם הצהרת כוונות ברורה של זאבי. האיש מאס בבית"ר, והרומאן הלוהט הפך במהירות שיא להליך גירושין כואב, מיוסר, יקר ורצוף בהאשמות הדדיות ובמרירות קשה.
תהליך ההתפכחות של אוהדי בית"ר הוא טראומטי במיוחד. בעבר המשלתי אותם ליהודים בעיירה קטנה בפולין, שמתמודדים עם עוניים הקשה ועם חיי היום-יום הבלתי נסבלים בעזרת חלומות בהקיץ על שיירים מהונו העצום של הבארון רוטשילד. האתוס הרכושני שהחליף אצלנו את התודעה הסוציאל-דמוקרטית, מלווה גם בפולחן הכסף ובהתרפסות קולקטיבית בפני העשירים. האוהדים, גם אלה מהם שיכחישו זאת עכשיו, קיוו בסתר לבם שעידן משה דדש חלף. הם ראו בזאבי ובאנשיו מעין קניון ענקי ומצוחצח, שבא להחליף את חנות המכולת השכונתית והעלובה. המיסתורין שאפף את זאבי רק האדיר את דמותו. למי איכפת מאיפה הגיע הכסף, אם הוא יאפשר לבית"ר להתמודד עם הקבוצות הגדולות באירופה בצ'אמפיון ליג? אם הקינאה היא המניע הסודי של הסוציאליסטים, אז החלומות הרטובים הם הדחף העלום של הפופוליסטים. זאבי סימל להם מצליחנות, ואלי גוטמן היה נציג הכדורגל היעיל. אם בנישואים גם הירהורי עבירה מהווים בגידה, אז לפחות בשלב הראשון רוב אוהדי בית"ר בגדו במסורת, והעדיפו לחלוטין את סיר הבשר.
לזכותם יש לומר, שעיניהם נפקחו מהר מאוד. הם הבינו ההנהלה החדשה מוצפת מפא"יניקים, וסתם אנשים שלא ידעו את צ'רנוחה. גם גוטמן התגלה כמיקח טעות, כמאמן שלא זכה להערכת שחקניו, והעדיף את דביקותו הדוגמטית בכדורגל מכוער על פני המסורת ההרפתקנית של המשחק הבית"רי. גוטמן הרס כל חלקה טובה בבית"ר, ואני שומע בכל מקום תגובות מרירות של אוהדי בית"ר, על כך שדווקא איש הפועל כמוני הזהיר אותם מפני גוטמן בעוד מועד, ושהם סירבו להטות אוזן. צריך לספוג מכה קשה כדי להפנים נבואות זעם, וזה נכון לא רק בספורט.
באורח עקרוני אני מסתייג ממיליונרים, ורואה בכל איש עשיר באמת אזרח שניכס לעצמו מנה גדושה מדי של העושר הלאומי או העולמי. זה נכון גם לגבי שם-טוב ורג'ואן. אבל שני אנשי העסקים האלה מייצגים בכל זאת הון מקומי, זיקה אמיתית לבית"ר ושאיפה כנה לשפר את המצב באגודה. השילוב ביניהם לבין המאמן יוסי מזרחי נראה מבטיח מאוד. ייתכן מאוד שאוהדים רבים הפיקו לקחים, ולמדו שלא הכסף ייענה את הכל. זאבי, כמו חבר הכנסת פלאטו-שרון בבחירות של 1977 (ואני לא משווה בין השניים משום בחינה אחרת) מכר בעיקר חלומות. "החלום חלום, אבל אחריתו מי ישורנו", אמר פעם מנחם בגין בכנסת בהקשר שונה לחלוטין. אם הייתי אוהד בית"ר, אז תפילותי היו מלוות את המשא ומתן הקשוח. למרות הכל, שני הקבלנים הירושלמיים הם בשורה טובה לעומת העידן המבעית של זאבי וגוטמן.
ירושלמי אדום 