אלי גוטמן הביע שביעות רצון מתונה אחרי ההפסד בגמר גביע הטוטו, ובכך הוכיח לנו את תקפותן של שלוש הנחות היסוד המרכזיות ביחס אליו: יש בו יושר אינטלקטואלי; הוא אמיץ; וצריך לפטר אותו עוד השבוע.
כבר שמתם לב אולי, שיש לי יחס אמביוולנטי כלפי גוטמן. כמה היבטים באישיותו דווקא מוצאים חן בעיני, ואחרי שיפוטר ייתכן שנהיה ידידים, חרף הגישה העקרונית שלי שלא להתקרב אישית לאנשי המקצוע. אבל אם הכדורגל של בית"ר בגמר גביע הטוטו היה לרוחו. אז הוא מקרה אבוד. אני לא מדבר על האפטיה המוחלטת של כל השחקנים, ועל העדרה המוחלט של חדוות המשחק. לזה כבר התרגלנו. אבל לכל צופה נייטראלי היה ברור לחלוטין, שכל תפקידם של שחקני החוד והקישור הקידמי בסגנון של גוטמן הוא לשמור על מגיני היריב, ואולי לזכות בנס להזדמנות להתקפה מתפרצת. יניב אברג'יל, שקיבל קצת רהביליטציה למרות העובדה המרשיעה שהוא מטפל היטב בכדור, רץ כל המשחק אחרי מגיני הפועל חיפה, ורק פעם אחת, כאשר התעלם מהקנסות הנקובים בחוקים החדשים של בית"ר והעז לחדור לרחבה, סיכן את שערו של דודו אוואט. ניר סיבליה משחק כמו סדרן עבודה, וג'ובאני רוסו היה צל של עצמו. איציק קורנפיין הנהדר לא שיחק, אבל אוהד כהן החליף אותו ביעילות בתפקיד המושיע התורן.
הפועל חיפה, עם תקציב דל יחסית ועם מאמן צעיר מאוד, הפגינה בפעם השלישית העונה כדורגל יותר טוב מבית"ר. מאמנים כמו גוטמן וכמו אברם גרנט (הגרוע ממנו מכל הבחינות) ממשיכים לקבל ג'ובים מרכזים בקבוצות צמרת, בגלל המשת"פיות המחפירה של חלק מהפרשנים. כדורגל גרוע, משמים, מדכדך נשמה וסטרילי איננו מחוייב המציאות. הוא ניכפה על הצופים, ולא רק בישראל. אבל אצלנו מתעלמים מהשינוי הגדול באירופה, אפילו בליגה האיטלקית, וממשיכים לדגול בכדורגל הגרמני של שנות ה- 70 . כשם שתרבות שנות ה- 60 חדרה אלינו רק לקראת סוף שנות ה- 70 , כך אנחנו נצמדים לנורמות שביעתו את הכדורגל העולמי במונדיאל 1990. יורו 2000? תנסו לשכנע את גרנט ואת גוטמן, שתיעבו את החופש והיצירתיות הנפלאה שם, וייחלו לניצחונה של איטליה המחורבנת.
מכבי חיפה של יום שני בערב שיחקה עוד יותר גרוע מאשר בית"ר של יום שלישי. רק גאון אחד, יוסי בניון, העניק לקבוצתו את שלוש הנקודות. כמו במונדיאל 1986 ראינו את ניצחון האדם על המכונה. זה מרנין, כמובן, אבל בניון ראוי למאמן קצת יותר יצירתי מגרנט.
קראתי את הטור החדש של שלמה שרף בידיעות אחרונות. הוא לא יחדש הרבה לקוראי כל העיר. הם ימצאו שם את כל תורת "טקטיקה" במשך 16 השנים האחרונות. עם זאת, שמחתי מאוד לקרוא את הדברים. שרף מוקיע את השיעמום וקורא בגלוי למשחק התקפי ויצירתי. יש לו גם זכות מוסרית לכך, ואני דוחה מראש את המתקפה הצפויה עליו ועל הטור שלו.
יו"ר? לא אני
רוני דיאון טילפן אלי השבוע, והבנתי שהסוד הגדול דלף לכל העיתונים בעירנו. אז אין לי שום סיבה שלא לשתף את הקוראים בעובדות. זה נכון שיוסי סאסי ביקש ממני השבוע להיות יו"ר בשכר בהפועל כדורגל, ולפרוש מהעיתונות (הכוונה לחלק הנוגע בספורט) , לפחות לזמן מה. זה לא בא בחשבון. אני פשוט אוהב לכתוב, וגם לא נראה לי שאוכל להועיל לקבוצה תחת השליטים הנוכחיים. לפני שש שנים כבר דחיתי הצעה לכהן בהנהלת ההתאחדות מטעם הפועל מאותה סיבה עצמה: אין דבר יותר נפלא מאשר לכתוב בכלל, ולכתוב בעיתון בפרט. עם זאת, הבטחתי לסאסי לחפש מועמד הולם, שיש לו מעמד ציבורי וזיקה לקבוצה.
כל ההרפתקה הקצת מוזרה הזאת לא תימנע ממני להמשיך למתוח ביקורת נוקבת על סאסי ועל דרך ניהולה של קבוצתנו המידרדרת. כמובן שאני חוגג בגלוי את ניצחון החוץ הראשון שלנו ואת שער הניצחון של שי אהרון. השפעתי כביכול על הקהל של הפועל היא מיתוס שאין לו בסיס, אבל אני בכל זאת מבקש מהאוהדים ללמוד לקח, ולתת גב חזק וחם לאהרון, עד שיגיע לשיא כושרו. אני לא מופתע מיכולתו הגבוהה של שרון אביטן, שהיה בעיני השחקן הטוב ביותר בלאומית עוד לפני שהגיע להפועל.
ירושלמי אדום 