אני מודה שביום שלישי השבוע ראיתי את הקבוצה הגרועה ביותר של הפועל ירושלים מאז קום המדינה, והדברים האלה נאמרים מתוך הכרות עמוקה עם כל ההרכבים שהיו לנו מאז. ההתפטרות של דני נוימן היא אקט מכובד, אבל טבעי לאור הכשלונות הנוראים וגם בגלל העובדה, שהקבוצה היתה יותר גרועה מהשחקנים עצמם. בתבוסה נגד סכנין, למשל, בלט מאוד רם סטי. בקבוצה נורמלית הוא היה זוכה לציון 7 בכל העיתונים, אבל הדלות הכללית של הפועל כקולקטיב פגעה גם בו. ניתן לקבוע, בלי שמץ של הגזמה, שהקבוצה שיחקה כדי להעביר את הזמן איכשהו, נמוגה ממש נוכח איבתם הגלויה של האוהדים, וההגנה היתה פשוט איומה.
בתחילת המשחק ספרתי בקושי 150 אוהדים ביציעי טדי, וזו בהחלט הנוכחות הדלה ביותר במשחק ליגה אי-פעם. התגובות של האוהדים נגד המאמן היו מתונות יחסית, כיוון שעיקר הזעם הופנה כלפי ראשי הקבוצה, יוסי סאסי וחברו ויקטור יונה. אחרי שהשתתפתי בשיחת רדיו עם סאסי, אני כבר לא מאמין שיש פתרון חלופי כלשהו. הפועל ואוהדיה נעקדים על מזבח נדל"ני, ובהעדר גוף ציבורי אחראי (שמעתם לאחרונה על מועצת פועלי ירושלים, או על מפלגת העבודה?) שייקח על עצמו אחריות על הקבוצה, אין לנו שום סיכוי לצאת מהמשבר המוביל אולי לליגה הארצית ואפילו לפירוק מוחלט.
אין טעם לנתח את המשחק מבחינה מקצועית. סטי היה, כאמור, טוב מאוד וגם לסלו צה תרם יותר מאשר במשחקים קודמים. כל היתר אינם ראוים אפילו לאיזכור כלשהו, וביטויים כמו "גרוע" או אפילו "מחריד" אינם אלא לשון המעטה. לא ראינו שום יד מכוונת, או תרומה מקצועית של מאמן, אלא אוסף מקרי של שחקנים רעים ששונאים את מקום העבודה שלהם, אולי בצדק. שחקני הרכש הם כישלון חרוץ ובעתיד הייתי משתית את הקבוצה על שחקנים ירושלמים בלבד. את המטלה העיקרית שלנו, להישאר בליגה הלאומית, הם יכולים לבצע תחת הנהגה אמיצה ובעיקר איכפתית.
אבל מסתבר שהסאסים חיטטו היטב בתחתית החבית, ידם הרועדת נתקלה באבי כהן, המפוטר הנצחי, אבל החומר שם למטה היה כל כך רופס, עד שהוא נשמט וכך הגיעו השניים לאליהו עופר. בסרט הזה כבר היינו. עופר מבאר-שבע היה פעם מלך מלכי הבונקריסטים. יכול להיות שעברו עליו כמה תהליכים מאז, כפי שקרה למאמן רוני דורה, אבל יש לי ספיקות. האיש הוא בלא ספק "טיפוס" עם הרבה איכויות אנושיות חביבות, אבל הגישה שלו לכדורגל היתה מיושנת אפילו לפני 15 שנה. בכהונתו הקודמת תקפתי אותו ללא הרף, אבל הפעם אין בזה שום טעם. אפילו אני קלטתי סוף-סוף שהדג מסריח מהראש, ושזה לא משנה מי יאמן כאן. בפגישותינו באולפן הטלוויזיה של ערוץ 1 הוא היה תמיד נחמד, והרבה לדבר על דביקותו החדשה בכדורגל התקפי. אני לא בטוח שסגנון הכדורגל מהווה בעייה כאן, וכבר מזמן הפכתי למאוד לא מפונק בכל הקשור לקבוצה שלנו. גם ארסן ונגר מארסנל היה בורח מכאן תוך שבוע, אפילו לכיוון גילה.
קשה להאמין שעופר יציל את הקבוצה, למרות שאני מצפה לכמה משחקי התאוששות לפני שנחזור לסורנו. בינתיים, אין מדובר בשינוי לרעה, כי יותר רע לא יכול להיות. הסאסים סתם ביצעו מהלך עלוב וכמעט צפוי, שמאפיין את העידן הזה בהפועל כדורגל.
ירושלמי אדום 