כדי להיות ישרים עם קוראינו, הבה נודה מייד ששני המשחקים הביתיים בגביע אופ"א ביום חמישי היו זבל מוחלט מנקודת ראותו של הצופה הנייטראלי. כיוון ששני המשחקים שודרו בטלוויזיה, לעיני עשרות אלפי צופים שאינם בהכרח אוהדים של מכבי חיפה או של בית"ר ירושלים, יש לאכזבה הגדולה הזאת מהכדורגל, שאמור להיוות "אירופי", משמעות רבה. נכון שהאפרוריות והכיעור היו צפויים, משום ששתי הקבוצות, המנווטות על ידי מאמנים סופר-שמרנים, יכלו להמשיך את דרכן באירופה גם אחרי תוצאה של תיקו אפס. כך ראינו יתרון גדול של הגרוזינים על בית"ר מכל בחינה אפשרית, וגם משחק ביילורוסי שוטף ומהנה. שתי הקבוצות האורחות מברית-המועצות לשעבר (ששקעה מאז אסון 1991 לשלטון המאפיות) הוכיחו שהנסיון האירופי שלהן הוא עדיף, והמשחק הקבוצתי של שתיהן, בנגיעה אחת, היה לעתים מרהיב. כדאי להזכיר, שהמשכורות בבילורוסיה ובגרוזיה מזכירות את ליגה א' שלנו במקרה הטוב. אבל המיליונרים שלנו, גם בטדי וגם בקריית אליעזר, הציגו כדורגל מסורבל ושקוף. אברהם גרנט טרם הצליח למצוא תפקיד מתאים למנור חסן המוכשר, ובית"ר היתה משעממת וצפוייה, בניגוד גמור למסורת שלה, אפילו כששיחקה בליגה השנייה.
אבל היו גם שתי נקודות אור חשובות: יניב קטן מחיפה הציג את משחקו הטוב ביותר מזה זמן רב; הופעתו הקצרה של יניב אברג'ייל בבית"ר היתה מזהירה, לא פחות ולא יותר. כבר כתבתי כאן ששני המאמנים האלה, שאינם אהודים עלי במיוחד, ייבחנו בין השאר גם בתפוקה ובסגנון של השחקנים הצעירים, הישראלים שלהם. בינתיים ראינו התקדמות, וזה חשוב לכדורגל שלנו, הרבה יותר מאשר הברקות של שחקן זר, שבעוד שנה-שנתיים לא נראה אותו ולא נזכור אפילו את שמו.
על גבול הסבירות
לעומת זוועות אופ"א היה המשחק המרכזי בליגה הלאומית כמעט סביר, וגם נוכחותו של נדב יעקובי תרמה לשידור בטלוויזיה. הפועל ירושלים הפתיעה ביכולת טובה במשחק החוץ נגד הכוח רמת-גן, והחמיצה ניצחון בהפרש של שני שערים לפחות. דני נוימן מגדיר את עצמו כתלמיד נאמן של דוביד שווייצר, אבל הפתיע את הצופים בסגנון פתוח והתקפי, ולראשונה העונה שיבץ שני חלוצים (טובים) לאורך כל 90 הדקות. התאכזבתי, לעומת זאת, מהכוח של המאמן המעולה אורי אלקבץ. נדמה לי שקשה לתפקד במשחק בית לעיני 300 אוהדים, ולכן אין סיכוי שהכוח תממש את הפוטנציאל שלה העונה.
נימני הגיע?
אני מוכן להסתכן במסיבת עיתונאים נוספת בכיכובו של אבי נימני, ואם יטען שם שגם אני "ברברי ופרימיטיבי" אקבל את הדברים באהבה. אחרי הכל, אני נמצא בחברה טובה, ומוכן תמיד להצטרף לשלמה שרף. נימני לא הגיע למשחק נגד הפועל חיפה בשבוע שעבר, והוא היה גם "ניפקד נוכח" אתמול בבלומפילד נגד מכבי נתניה. בהעדר כל תשומה מנהיגותית מצידו (אל תבהלו מהמונח הזה. זו רק פארודיה על ההתנפחות המילולית של לוני הרציקוביץ' ביום שישי בהארץ, שהרשימה כל כך את המראיין יהושע שגיא) התפרקה מכבי תל-אביב לגורמים. וטל בנין? מספיק עם ההגזמות. תמיד אמרתי לכם שהוא שחקן טוב, אבל מוגבל.
אורי מלמיליאן הגיב בצורה שפויה מאוד על הניצחון הגדול של נתניה,ואף נזף בחניכיו על הירידה המופרזת להגנה, שסיכנה לקבוצה לפחות שתי נקודות ליגה. נתניה ובני יהודה מוסיפות המון פילפל לליגה, וכל ניצחון שלהן על המיליונריות יתקבל כאן באהבה גדולה.
ירושלמי אדום 