אז יש לכם הכל עכשיו, ידידי ורעי מבית"ר. ראש ממשלה משלכם, רוב ענקי בעם, מדיניות עוד יותר מטומטמת מזו של אהוד ברק, מוראל גבוה, כסף, מימסד, אימפריה, ואפילו קבוצת צמרת בליגת העל של הכדורגל הישראלי. אז מה לכם כי תלינו?
ובכל זאת עצוב לכם. כמעט אבל בממשלה, על מישקל "אבל בהסתדרות" ז"ל. זה לא זה. אתם חשים כמו זורבה היווני במלון פאר: טוב מדי, נוח מדי, אוכל מעודן מדי, פחות או יותר כמו לאכול את התקריב של עזורה במסעדה של הילטון. וגם הקבוצה שלכם מאכזבת. החבר'ה מבית"ר שמנים מרוב שובע, המשכורות גדולות מדי, אורח החיים שאנן ומפוטם, הבגדים ממיטב האופנה, ומי שמתגעגע לצ'רנוחה, סובל.
השבוע נסעתי עם נהג מונית, אוהד בית"ר, שדומה כמו שתי טיפות מים לאלי אוחנה. אותה תסרוקת, אותה הבעה, ואפילו העברית שלו דומה להפליא לזו של מאמן בני יהודה. הנהג שזיהה אותי אותי התוודה שהוא התחבק והתנשק עם חבריו ביציע כאשר יוסי אלפייה הבקיע את שער הניצחון של צפרירים, אחרי שכבר תמך בכל לבו בבני יהודה בטדי לפני כחודש. אין שום דמיון בין הביתר"רים בעירנו לבין יתומי אבא חושי של הפועל חיפה, הרגילים למשמעת בולשביקית ולחיים ממושטרים. מה שעבד שם לא עובד כאן, ותמיכתו של גד זאבי באלי גוטמן רק מחזקת את התחושה המשמימה.
את כל רשימות הביקורת על גוטמן כבר כתבתי כאן עוד לפני שהגיע לבית"ר, מהטעמים הרעיוניים שפירטתי עד לזרא. גוטמן עצמו אפילו הזמין אותי לתדריכים שהוא נותן לקבוצה לפני המשחק, כדי להוכיח שהוא לא נותן הוראות להסתגר בבונקר. אבל נדמה לי שהמסקנה הקולקטיבית של רוב אוהדי בית"ר היא, שהם אינם יכולים לחיות עם הסגנון שהוא דבק בו בעקשנות של אידיאולוג. כמו בפוליטיקה, אני מסוגל להבין לרוחם של אנשים המתנגדים לדרכי, אבל המאמינים בתורתם בכל לבם. זה עדיף בעיני על המפא"יניקים המחורבנים ותרגילי היחצנות שלהם. אני מאמין לגוטמן שהוא אוהב את המזון שהוא מבשל, ודוגל בתכונותיו המזינות. אבל זה לא טעים, ואנשים פשוט לא מוכנים לאכול במסעדה שלו.
אני מבקש להדגיש כאן שמדובר רק בכדורגל. מי שטעם חייו תלוי רק בתוצאות של בית"ר מתבקש להירשם לספריה העירונית הקרובה למקום מגוריו. אני מטורף לכדורגל לא פחות מכל בעל באסטה בשוק, אבל תארו לכם שאושרי האישי היה פונקציה של הצלחותיה של הפועל ירושלים כדורגל. תרדו מזה!
גוטמן הוא יצור אנושי עם חסרונות ויתרונות כמו כולנו, ומגדל ילדים שכמה לינצ'יסטים הקוראים לעצמם אוהדים הטילו עליהם אימה. אני מציע להם להתעשת, ומבקש מאוהדי בית""ר ההגונים (יש רבים כאלה) להתערב ולהשתיק את הפורעים. מותר להפסיד, מותר אפילו לרדת ליגה, מותר אפילו לרדת שתי ליגות (תאמינו לי שאני יודע על מה אני מדבר), אבל אסור להתנהג כמו בהמות. החובה להציל את שמם הטוב של אוהדי בית"ר מוטלת על האוהדים ההגונים עצמם. אם גוטמן, חלילה, ייפגע, בית"ר עלולה למצוא את עצמה מעבר לגדר, אולי אפלו מחוץ לכתלי ההתאחדות לכדורגל. מי שבאמת אוהב את הקבוצה חייב לדאוג לעתידה, ואם יש צורך אפילו להגן על המאמן בגופו. תפסיקו את ההשתוללות המכוערת הזאת בעוד מועד.
ת ו ר ו ש ל י א י ר
התפטרותו של אליהו עופר היתה הכרחית, למרות העובדה שאין לי שום נטייה להאשים אותו במצבה של הפועל. הכל שם רקוב, והשתכנעתי סופית שאין בדעת קברניטי האגודה למכור אותה או להעביר את הניהול לגורם רציני כלשהו. הם באו לגמור את הקבוצה ולא לשנות את מצבה, ואני מודה בתחושה של ייאוש.
מאלף שבכל זאת יש שחקנים ותיקים ומסורים, שעדיין מוכנים לטפל מבחינה מקצועית בהפועל. ברגע זה ברור לי שרק יאיר אסייג יכול לנסות ולהציל את הקבוצה, בעיקר אם יבין שתם עידן שחקני הרכש בהפועל. אם ישכיל לבנות קבוצה על טהרת שחקנים מקומיים (לא איכפת לי אם הם גדלו אצלנו או בבית"ר; גם הצהובים מתפארים באיציק קורנפיין שלנו) אולי יחול כאן שינוי לטובה. יש לאסייג יתרון מבני אחד: יותר גרוע כבר לא יכול להיות.
ירושלמי אדום 