קבצנים חסרי מנוח, אוגוסט 2001

הישראלים של תחילת שנות השישים, שחיו בלי טלוויזיה ועם שושנה דמארי ופרקי החזנות ברדיו, בידרו איכשהו את עצמם בבדיחה הפוליטית הבאה: שר האוצר פינחס ספיר ביקר בניו-יורק, ונידב כמה פרוטות לקבצן בטיימס סקוויר. הקבצן סירב לקבל את הכסף. "אני לא מקבל נדבות מחברים למקצוע", אמר. מאז השתנו הרבה דברים, והפכנו מחברה כמעט שיוויונית לחברת פערים אכזרית ומנוכרת. כיוון שישראל זכתה להעברות הון ענקיות מהמערב (שילומים מגרמניה, סיוע אמריקאי) הצליחה שיכבה דקה בחברה לסגל לעצמה אורח חיים ראוותני, והכסף הפך לקנה מידה כמעט בילעדי להצלחה. האתוס המעמדי חדר גם לספורט, וקבוצות הצמרת שלנו משלמות סכומי עתק לכדורגלנים, חרף העובדה שאין מקור אמין לכספים האלה, ואין להם שום הצדקה לאור העובדה שבכל הליגות הבכירות שלנו בשבת נתונה, יש פחות קהל מאשר באולד טראפורד, באנפילד או בסלטיק פארק. בית"ר מתייצבת מחר בבית המשפט, כדי ליישב בין אינטרסים מנוגדים שיש להם בכל זאת מכנה משותף ברור: כולם מדברים על טובת הקבוצה, וכולם עושים כמיטב יכולתם לפרק אותה לחלוטין. גורל דומה יכול לפקוד גם את שתי התל-אביביות, וסכומי העתק שאבי נמני וטל בנין מקבלים הם פשוט בלתי שפויים. הדיבורים על כלכלת השוק בהקשר הזה הם מופרכים. גם אם סוציאליסט מושבע כמוני היה מקבל את עקרונות כלכלת השוק, הרי ברור שהתשלומים לשחקנים אינם עומדים בשום מבחן כלכלי. היה להם כוח מיקוח, הם ניצלו אותו, הקבוצות הבכירות עומדות בפני שוקת שבורה, וגן העדן המלאכותי שהקמנו כאן עומד פשוט להיעלם. בינתיים יעקב שחר ממכבי חיפה מחזיק מעמד, אבל סכנות גדולות מאיימות לא רק על התל-אביביות, אלא גם על קבוצות בינוניות כמו הפועל באר-שבע והפועל פתח-תקווה. ובית"ר? גם אם זאב ז'בוטינסקי ומנחם בגין יקומו לתחייה ויזכו בפרס הגדול במפעל הפייס, אין לה תקומה במשכורות ששולמו כאן בשנים האחרונות. יש גם תרופות בדוקות להפקרות הזאת, ולמחלות הממאירות שנובעות ממנה. ההתאחדות חייבת לקחת את העניינים בידיים ולהתחיל להכתיב לקבוצות תקנון ניהולי שכל חריגה ממנו תביא לסילוקן מהליגות הבכירות. אני מציע להגביל את הזרים לשני שחקנים בלבד בכל קבוצה, לאכוף משכורת גג של חמישים אלף דולאר לשנה לשני שחקנים בכירים (ישראלים או זרים), ומשכורות נמוכות יותר לכל האחרים. אם כדורגלנים כמו בנין, נמני, יוסי בניון או יוסי אבוקסיס סבורים שהם שווים יותר, מוטב שיחפשו את משכורות השיא שלהם באירופה. כפי ששר האוצר יגאל הורביץ אמר פעם, "אין לנו". לדעתי, צעדים כאלה לא יבריחו את הקהל. שימוש מושכל בכסף, ויצירת אווירה של הזדהות עם שחקנים ישראלים צעירים, יבריאו את הכדורגל הישראלי. משטר של חסכנות יאפשר להתאחדות להפעיל מנגנונים של אפלייה מתקנת ושל סיבסוד, שיבטיחו קיום גם לקבוצות הקטנות. כך יוכלו אוהדי סכנין ובני יהודה, למשל, לשאוב נחת מקבוצות כדורגל טובות, ולראות את המשחקים בנוחות יחסית, וקריית גת תשפר בהרבה את המיתקן העומד לרשותה. נכון שכך לא נכבוש את אירופה, אבל קבוצות פושטות רגל עלולות לגרום לגירושנו מאיפ"א. די לנו בכך שהממשלה המאפיוזית שלנו מובילה את ישראל לנידוי בינלאומי. את הכדורגל הישראלי, למיצער, צריך להשתית על יסודות איתנים. ייתכן שבעלי הסיגרים למיניהם יצקצקו עתה בלשונם וירטנו, שהרעיונות שהותוו כאן מובילים את הכדורגל למבנה סוציאליסטי. זה לא מזיז לי. כבר ראינו לאן מדושני העונג האלה הובילו את בית"ר ואת הפועל ירושלים.

הדפס /  Print הדפס / Print