המחלוקת על ספרד

המחלוקת על ספרד

אילוצים מערכתיים גורמים לי לכתוב את הטור הזה לפני הדרבי של חצי האי האיברי, אבל בכל 27 שנות קיומו של הטור הזה עסקנו בנושאים עקרוניים, וכך נעשה גם הפעם. בשבועות האחרונים החריפה המחלוקת בין תומכי הכדורגל שמציגה נבחרת ספרד, לבין מבקרים שסבורים שהכדורגל שלה הוא "משעמם". אינני מתיימר לחרוץ כאן דין בנושא; כדורגל איננו מדע מדויק, אלא ענף ספורט שבעצם טבעו אינו מאפשר תחזיות מדויקות או נוסחאות בדוקות שאין עליהן עוררין. לכן קשה ליישב את הוויכוח בכלים רציונאליים. בדיוק כמו במוזיקה, אין טעם בהתנצחות בין אוהבי הסגנון הקלאסי לבין שוחרי הפופ המודרני. אישית, אני אוהב מאוד את הסגנון הספרדי, אם כי הייתי רוצה שהמאמן ויסנטה דל-בוסקה יפתח עם חלוץ אחד לפחות. אבל יש לסגנון הזה גם אויבים, ולכל הצדדים בדיון חסרה קצת פרספקטיבה שלא לדבר על סובלנות לעמדות אחרות.
את המאבק נגד ספרד מובילים פרשנים ששונאים גם את ברצלונה. כיוון שאני אוהב בכל לבי כדורגל מגיל צעיר מאוד, קשה לי להבין איך אוהבים אמיתיים של המשחק דוחים את הסגנון היפהפה וההרמוני של הקבוצה הקטלונית. נושא נבחרת ספרד הוא יותר מסובך. המאמן אימץ אמנם פרטים רבים מדרך המשחק שפפ גאוורדיולה הנהיג בבארסה, אבל הוא בכל זאת יותר מאופק ויותר שמרן מהמאמן הקטלוני הצעיר. ספרד זקוקה מאוד לחלוץ מרכזי מוכשר, וההתעלמות הממושכת מהחלוץ הבאסקי הנפלא פרננדו יורנטה היא בלתי מובנת. כל זה לא משנה את המסקנות מניצחונה הנהדר של ספרד נגד צרפת. במשחק הזה התעלו צ'אבי הרננדס, צ'אבי אלונסו. אנדרס אינייסטה וסרג'י בוסקטס על עצמם, והוכיחו שהם מסוגלים להתנהל גם נגד יריבה טובה בהרמוניה קלאסית מושלמת, שעליה ניצח צ'אבי מברצלונה. גם ג'רארד פיקה וסרחיו ראמוס היו מעולים ואין להתעלם מתגלית הטורניר, המגן-קשר השמאלי יורדי אלבה. בעיתונים מתחו ביקורת על חולשת צרפת, אבל היא נבעה רק ממוּשלמוּת הספרדים. נדהמתי להיווכח שוב בעליונות הטכנית של רוב שחקני ספרד על יריביהם מצרפת, למעט אולי פרנק ריברי מבאיירן מינכן. את המוזיקה הקלאסית שיצר פפ בברצלונה לא ניתן להשתיק באמצעים דמגוגיים, או בדיבורים על "בונקר התקפי" של ספרד. צ'אבי, אינייסטה וססק פאבריגאס פשוט העבירו את היין הטוב מברצלונה אל הנבחרת, וכל אנין טעם יכול לשאוב מזה הנאה חושית ואינטלקטואלית. פשוט, צריך לדעת לקרוא תווים.
את המערכה נגד מורדי האור יש לנהל בכל התחומים. הכדורגל שצ'אבי ואינייסטה מובילים שייך למדור העליון של תרבות הספורט, בעצם של התרבות בכלל. אפשר לסתום את האוזניים גם כאשר שומעים בקול המוזיקה את גוסטאב מאהלר, אבל לא הייתי ממליץ על כך לאנשי תרבות. ספרד היא הדבר האמיתי, ברצלונה היא הדבר האמיתי, גם אם נגזר עלינו להשתמש בכמה נגנים מריאל מדריד.

חיים ברעם

הדפס /  Print הדפס / Print